סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 20 שנים. 4 ביולי 2004 בשעה 21:05

הוא מרגיש יותר טוב השחרחר הפרוותי המקסים שלי.
הוא כבר לא מקיא, קצת אוכל, מכשכש בזנבו ושומר מכל משמר על התפוז שלו. יש לו מין תפוז כתום מפלסטיק, צעצוע, שהוא מאד אוהב. הוא ישן אתו בלילה ושומר שלא ייקחו לו אותו.
אני יודעת שהוא לא בריא. יצטרכו לנתח אותו כנראה, אבל לפחות בינתיים הוא שמח ומרגיש טוב.
אני מנשקת את האפון הרטוב והגדול שלו ומאחלת לו את כל הבריאות שבעולם.
קניתי היום טבק. דראם כחול. אני בכלל לא מעשנת כמעט, אבל הבוקר הייתי במרינה בהרצליה ונזכרתי בבחור אחד שחי שם באחת היאכטות.
הייתי באה אליו ליאכטה כמה פעמים בשבוע. בדרך כלל הייתי באה לשעה או שעתיים ונשארת כמה ימים.
כשהייתי אצלו שום דבר כבר לא היה חשוב. לא עבודה, לא לימודים. רק הוא.
היו לו זרועות מקועקעות רזות ושריריות שמראן העביר בי רעד.
הוא היה מגלגל לי סיגריות דקות עם דראם כחול בפנים ומדליק אותן ומושיט לי אותן באצבעות הארוכות שלו, והייתי יודעת שעוד מעט האצבעות הללו יחדרו לתוכי ויענגו אותי, וכבר לא הייתי יכולה לחכות.
הוא היה שם לי כיסוי על העיניים ומלקק אותי לאט לאט.
הסירה הייתה נעה קצת אם הייתה רוח. אפילו רוח קלה. אהבתי לשמוע את החבלים חורקים ברוח ולהריח את המלח.
כשירדתי מהסירה אל המזח, פחדתי תמיד ליפול למים. הוא היה אוחז בידי..עוזר לי לרדת.
יום אחד הוא אמר לי שיותר הוא לא יעזור לי לרדת מהסירה.
כשבאתי אליו בפעם הבאה, הייתי שם יומיים. אחרי יומיים רציתי ללכת. הוא רצה שאשאר לעוד לילה.
עליתי מבטן הסירה אל הסיפון. הגלים היו גבוהים והיאכטה נעה, מתרחקת מהמזח. פחדתי לרדת בעצמי אל המזח. ביקשתי שיעזור לי.
הוא סרב. הוא ישב בפנים, מביט בי מהחלון העגול המשקיף על הסיפון.
"רק מחר בבוקר" הוא אמר לי, "רק מחר בבוקר אעזור לך לרדת מהסירה."
זו הייתה הדרך שלו לבקש שאשאר.
אבל אני רציתי ללכת.
עמדתי שם קרוב לשעתיים. גשם דק ירד עלי. היה קר.
הוא הביט בי מן החלון. אני הבטתי בו בחזרה. ניהלנו דו קרב אילם. שני אנשים עקשנים המסרבים להכנע. אז עוד לא ידעתי מה רב העונג שבכניעה.
היה לי קר. הגשם התערבב עם הדמעות שלי.
מדי פעם ביקשתי ממנו שוב שיעזור לי. הוא סרב.
לבסוף ירדתי לבד מהסירה אל המזח. לא נפלתי למים.
נסעתי הביתה.
אחרי כמה ימים חזרתי אליו.
הבוקר הייתי במרינה בהרצליה. הסתכלתי מרחוק על היאכטה שלו.
והערב קניתי דראם כחול. עוד מעט אגלגל סיגריה אחת, דקה, ואעשן אותה לפני שאלך לישון.

babywoman​(אחרת) - את כותבת נפלא מייפל....מדהים.
הכתיבה שלך היא באמת כמו מייפל....אני לא טובה במילים, אז אני לא יכולה לתאר.
את מזכירה לי קוניאק משובח.
אני נורא שמחה להוטב לו
בייבי
לפני 20 שנים
גוליבר​(שולט) - כבר אמרו לך שאת כותבת נפלא?

ד"ש לחולה.
לפני 20 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י