סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 20 שנים. 8 ביולי 2004 בשעה 14:29

הייתי רוצה לכתוב תמיד מתוך רוחב לב ואהבה.
זו בעיני מהותי כסאבית: רוחב לב ואהבה.
לא אכפת לי מה חושבים האחרים.
שני דברים קרו אתמול.
מכתב מאוניברסיטת חיפה שבישר שהתקבלתי.
שבע דקות בלילה.
ניסיתי לספור את המשפטים שאמרנו, אבל הלב שלי פעם כל כך חזק שהתבלבלתי בספירה.
אחר כך הלכתי לישון וחיבקתי את הכרית.
רציתי לחבק את עצמי ולומר לי, "היי ילדונת, חלומות לפעמים מתגשמים."
כשהעולם יבוא אלי, אקבל אותו ברוחב לב ואהבה.
אני רוצה להיות זו שלא מכירה שום דרך אחרת.

רעם​(שולט) - יש לך את זה
והרבה הרבה איחולים
לפני 20 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י