אני יודעת לחכות

השעה כל כך מאוחרת.
אם לא אלך לישון בקרוב, אקום רק בצהריים ואצטער שחצי מהיום אבד לי. כל כך הרבה תוכניות יש לי ליום הקצר הזה שמגיע עוד כמה שעות ספורות.
לו ריד החליף עכשיו את ניק קייב ששר לי כל הערב.
לפני כמה שנים הלכתי להופעה של לו ריד.
זה היה זמן קצר אחרי שעזבתי את הדירה שבה גרתי עם הגבר שאז כבר לא אהבתי מספיק.
הלכתי להופעה עם חבר טוב שהביא אתו עוד שלושה חברים. ארבעה גברים ואני. התרגשתי נורא.
במדרחוב נחלת בנימין קניתי המון סיכות קטנות צבעוניות בצורת פרפרים ולפני שיצאתי להופעה ענדתי אותן על שערותיי. המון המון פרפרים קטנים צבעוניים רפרפו על השיער שלי.
הגעתי מוקדם ועמדתי שם, מחכה לחבר ההוא.
עמדתי שם לבושה בשמלה, שיערי עטור פרפרים והרגשתי יפה.
יפה עד כאב. כך רציתי להיות. יפה כל כך עד שכל מי שיביט בי יכאב.
אחר כך לו ריד שר, ואני רקדתי בזרועותיו של החבר הזה שלי שבא במיוחד מחיפה כדי לראות את ההופעה.
אחר כך בפשפש הקטן שבאחוריים של קפה תם שתינו בירה כהה ודיברנו על קולנוע.
הלכתי לישון קצת שיכורה, עם הפרפרים עדיין בשערי.
בבוקר הוצאתי אותם אחד אחרי השני ושמתי אותם בקופסת התכשיטים.
והיום אני שוב רוצה להיות יפה עד כאב.
האם אענוד פרפרים בשערותיי ביום שבו ניפגש? או שאפזר אותו כמניפה על פני, להסתיר את הסומק, להסתיר את הביישנות.
להסתיר את הכמיהה שבעיניים.