סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 1 בספטמבר 2005 בשעה 17:29

אני לא כאן ולא חזרתי לכאן ואני לא רוצה להיות כאן ואני לא רוצה שאף אחד יתקרב אלי.
אבל אני רוצה היום לכתוב בבלוג שלי.
אני מרגישה שעוד רגע אני אתחיל לצרוח.
ממש ממש חזק.
לצרוח כי אני לא מצליחה להתגבר ולאחות את השבר שיש לי בחדר השמאלי של הלב.
לצרוח כי אני מלאה בכעסכעסכעס.
לצרוח כי אני רוצה שיאהבו אותי ולא מסוגלת עכשיו לתת לאףאחדאףאחדאףאחד להתקרב אלי.
כולי זועקת: אל תגעו. אל תתקרבו.
והעיניים שלי מתחננות למגע.

גוני​(לא בעסק) - תצרחי עד כלות, ותתחילי מחדש.

בהצלחה...
לפני 19 שנים
Tobias​(אחר) - בכל מקרה אחרי שתסיימי ואם תרצי
אנחנו פה נחכה עם פרח ועם חיוך ונקבל אותך חזרה
לפני 19 שנים
נמש - שולחת נשיבוקי ענקי, חם ועוטף ממני.
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י