סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 20 שנים. 17 ביולי 2004 בשעה 17:29

אם לפעמים, למשל כמו לפני כמה דקות, אני רואה גור חתולים אפור קטנטן ואני לא יכולה לחיות מרוב חוסר האונים והפגיעות שלו, אז איך בכלל אני אמורה לחיות בעולם הזה?
ומה אני עושה כאן? עם כל האנשים האלה שאני לא מכירה ולא מכירים אותי ובפניהם אני שופכת את כל מה שיש לי בפנים.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י