ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 4 בספטמבר 2005 בשעה 11:41

אני לא יכולה להפסיק לבכות. לא מצליחה לעצור את הדמעות.
ומה שהכי נורא זה שאני אמורה להיכנס עכשיו לחדר הטיפולים ולעזור לאנשים אחרים
ואני לא יודעת איך אני אעשה את זה

ים_yam​(לא בעסק) - תשטפי פנים
תלבשי חיוך גדול
גם אם הוא יהיה בהתחלה מלאכותי
הוא יהפוך לאמיתי ברגע שתעזרי לאנשים
לתת לאנשים מעצמך זה עוזר לך לרגע לצאת מהצרות שלך ולראות כמה כוח יש לך לעזור לאחרים, וכמה נתינה יש בך.
אחר כך תרגישי יותר טוב!
את חזקה ואת יודעת את זה, לעזור לאחרים זו בעיקר תזכורת לעצמך על היכולות המופלאות שלך!
המון חיבוקים
}}}{{{
ים
לפני 19 שנים
פסגת הפחד את כן צריכה לדבר על זה - לכתוב על זה זה כבר טוב.
לפני 19 שנים
דה סאד - מייפל יקרה,

אני מסכים עם כול מה שנאמר מעליי,

ואני רוצה לומר לך,
רק מליה אחת,

ה פ ר ד ה

תעשי הפרדה,
בין חיי הרגש,
הריגושים,

לבין העבודה,
העזרה לאחרים,

תעשי קאט !

ברכות ואהבה
סדי
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י