סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 10 בספטמבר 2005 בשעה 13:13

האם זה באמת קורה?
האם זה אפשרי?
עבותות חזקים כמו גזעיו של העץ הרחב ביותר מושכים אותי משם.
נקר שחזהו צבעוני ומקורו אדום ודק מנקר בי ללא הרף.
האם זה יתכן?
ואתמול בלילה רקדתי כמו שאף פעם ואחר כך, כמעט ארבע בבוקר, והיא שאני כל כך אוהבת מתקשרת אליי מתייפחת על כאב שמקורו לא ידוע לה והוא בלתי נסבל.
הייתי רוצה מישהו שאוכל לבכות בזרועותיו.

פחדנית האושר​(לא בעסק) - אני בטוחה שזה יקרה בקרוב
ואת תמצאי לא רק מישהו לבכות בזרועותיו
אלא מישהו שיהיה שם בשבילך
שיתן לך חיבוק
ושיאהב אותך

שולחת לך חיבוק
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י