סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 14 בספטמבר 2005 בשעה 10:51

מתרגמת ומתרגמת ומתרגמת.
והלב שלי בורח מתוך השורות שאני מפענחת למקומות אחרים לגמרי.
קצת בורח לחיפה. הוא רוצה לשבת שם למעלה ולהסתכל על הים מגבוה.
קצת בורח אל מעבר לים.
גם שם הוא רוצה להסתכל על מים. אבל אחרים.
הייתי רוצה למלא את הדירה של בפרחים.
שלא אוכל כמעט להכנס כי הכל יהיה מלא פרחים.
של חורף.
נרקיסים וכלניות.

השולט אור​(שולט) - מתוקונת,
כל כך הרבה עצב יש בך, כל כך הרבה כאב, וגם כל כך הרבה יופי, ועומק, ואהבה.

אני יודעת שקשה לך, קוראת אותך כל הזמן ויודעת כמה נשברת בגלל השקרים שסופרו לך. וזו רק תקופה שתחלוף מייפל, אני מבטיחה לך. זה ייקח חודש, חצי שנה, שנה, וזה יהיה מאחורייך. ולפנייך תעמוד אהבה חדשה, שתכניס שמחה לחייך.
תהיי אמיצה יקרה שלי, ובבקשה זכרי, שיש פה אישה אחת שממש אוהבת אותך, ושאני כאן, מתי שרק תרצי.

אור.
לפני 19 שנים
מייפל​(לא בעסק) - תודה אור.
אני אוהבת אותך בחזרה...
ואני מדממת. כל כך מדממת, ורוצה שזה כבר יעבור, אבל זה לא עובר.
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י