לפני 19 שנים. 16 בספטמבר 2005 בשעה 8:09
הגוף שלי מרגיש כאילו מישהו הרביץ לו כל הלילה.
כואב. הכתפיים, הזרועות, הירכיים. כואב.
עוד מעט אסע למקום ההוא שבו אני לובשת בגדי התעמלות ומזיעה לצלילי גיטרות ונשים ששרות בקול רם מילים שאני לא רוצה להבין.
הבית שלי נקי ושקט.
אני רוצה להיות ססיליה.
דולפת פעמונים כחולים.
כל הזמן אני ערפל אמרה ססיליה
לא יוצא לי לטפס על הקירות כבר בלילה.
אם יונה וולך הייתה כאן, הייתי שמחה לצאת איתה לשתות.
"יונה," הייתי אומרת לה, "השירים שלך מרפדים לי את הנשמה."