אני יודעת לחכות

מעולם לא קיללתי אף אחד. אני שונאת קללות. זה מכוער בעיני. גם לעתים מאד רחוקות קורה שאני כועסת על מישהו או שונאת מישהו עד כדי כך שאקלל אותו.
אתמול זה קרה לי בפעם הראשונה.
מיותר לציין שאני מרגישה עם זה רע לחלוטין.
מרגישה שזה מכער אותי.
כמובן שגם התנצלתי אחר כך.
ההתנצלות לא התקבלה, וזה בסדר. אני משערת שמושא הקללה שלי נעלב עד כדי כך שלא יכול היה לראות את ההתנצלות.
הענין הוא שניסיתי להבין מה הביא אותי למצב כזה שבו קיללתי.
הצלחתי להבין.
כנראה שאנשים שעושים מניפולציות לא ישרות מאד מרגיזים אותי. בעיקר אם המניפולציות הללו מכוונות אלי.
אנשים שמתנהגים בצורה מניפולטיבית ומכוערת ואחר כך מיתממים ושמים את כל האשמה על מי שהפך להיות קורבן המניפולציה שלהם.
ההיתממות הזו כל כך בזויה בעיני.
"אני לא עשיתי כלום... זו את שעשית הכל.."
בזמן שהם עשו את המניפולציה, הם בחרו את הבחירות שהובילו לתוצאות ובסך הכל הם אלה שפגעו בי.

אבל כל זה לא מוריד מהתחושה הרעה שלי מכך שהגעתי לכזה שפל. לקלל משיהו במילים מכוערות שאני אף פעם לא משתמשת בהן.
חבל שזה קרה.
ואותו מניפולטור חסר יושר והגינות- שימשיך לחיות עם עצמו. זה מה שמגיע לו.