סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 20 שנים. 29 ביולי 2004 בשעה 17:40

שוב דרכו לי על הלב עם נעל מסומרת.
אני תוהה...אולי הלב שלי נראה כמו מגרש כדורגל שאפשר לרוץ עליו עם נעליים שיש בהן מסמרים ולבעוט לכל הכוונים.
אולי.

זיקית - לא, הוא לא.
הלב שלך הוא שדה רחב מלא צמחים עם ריח משכר, צבעים עדינים ועזים ושמיים רחבים, כל כך רחבים, בצבע תכלת חיוורין עדין שבעדינים.
לפעמים פורצת לשדה חיית פרא גסה. לעיתים היא מרהיבה..אבל חיות פרא לא יודעות להבחין בצמחים העדינים, והן רומסות אותן מתוך היותן חיות גסות.
אולי תגדרי את השדה, ותפתחי את השער רק לחיות עדינות ? כאלה שיודעות להלך בין הפרחים בעדינות ?
}{
לפני 20 שנים
פלוס מינוס​(אחר) - זה בסדר מייפל יקירתי יש לך אחלה לב שבעולם
ותיראי זה יהיה הכי טוב שבעולם
רק סבלנות
אוהב אותך
לפני 20 שנים
ענתית - אוי.....
כל כך מבינה, כל כך מכירה את התחושה, וזה לא נותן לי אפשרות להבין טוב יותר - למה....
רק מחבקת אותך חזק ורוצה לומר לך... מבעד למילים שלך שהכרתי כאן, ברור שאת אישה נפלאה ומופלאה, צריך הרבה כוח כדי להתגבר על רמיסות נעליים ויש לי תחושה שיש בך את הכוח הזה... אז חיבוק ועידוד והרבה אנרגיות טובות נשלחות אליך ממני. תמימה
לפני 20 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י