אני יודעת לחכות

פתאום קריר.
השחרחר ואני הלכנו היום שוב לבקר את האריה.
הרעמה שלו נצבעה בצבע זהב והשחרחר שלי נבח עליו בעוז.
האריה שתק.
בדרך כלל הוא שותק.
רק פעם אחת, בלילה שרבי של ממש, שמעתי אותו אומר משהו.
אני לא יכולה לגלות לכם מה זה היה.
הבטחתי.
אחר כך ראינו שחנות הספרים המשומשים האהובה עלינו נפתחה בשנית.
אני התלהבתי.
השחרחר שלי נשאר בסטואיות שלו.
הוא לא ממהר להראות רגשות, אבל אני יודעת שהוא שמח.
עכשיו הוא ישן על המיטה שלי לרוחב. בשביל שאוכל להיכנס לשם בעצמי אצטרך להעיר אותו.
מקווה שהוא לא יהיה באמצע חלום.