אני יודעת לחכות

אני רוצה להיות מתרגמת סימולטנית.
אני חושבת שתרגום סימולטני הוא המקצוע הכי סקסי שיש.
ואני אסביר.
שב, תקרא היטב ואחר כך עצום את העיניים ותדמיין. תנשום נשימות עמוקות, תן לגוף של להרפות את עצמו עד לכדי מנוחה, ותדמיין.
תחשוב על זה:
אישה יושבת מאחורי חלון זכוכית. הזכוכית נקייה, שקופה, רק פה ושם, אם מסתכלים היטב ניתן לראות אזורים קטנים שעליהם יש אבק, אבל רואים אותה היטב.
היא יושבת שם קשובה ומרוכזת. שיערה אסוף מאחורי ראשה, רוצה להשתחרר, נאבק בשקט.
מי שמסתכל בה יודע, כשתגיע הביתה היא תשחרר את שיפעת שיערה והוא יגלוש על כתפיה: ארוך, ריחני ורך.
מבטה מרוכז, פיה פתוח לכדי סדק כמעט בלתי נראה, שפתיה אדומות ממאמץ ההקשבה. במצחה קמט קטן של ריכוז.
מי שמסתכל בה יודע, כששעת הריכוז המאומץ תחלוף פניה ילבשו את רכותם הטבעית, עור החרסינה שלה יתרכך, הניצוץ בעיניה יהיה מזמין ומעניק.
היא לובשת חוצת כפתורים לבנה ומגוהצת. הכפתורים מכופתרים עד הצוואר.
אתה יכול לדמיין את מגע עור הצוואר שלה מתחת לחולצה. את עצמות הבריח העדינות שלה, את עור השיש שמעל לחזה.
מי שמסתכל בה יודע את הסודות הטמונים מתחת לחולצת הכפתורים הלבנה.
כשתבוא הביתה, היא תתיר את הכפתורים אחד אחד ותתגלא במלוא יופיה.
אל אוזנה מחוברת אוזניה, היא מדברת אל מיקרופון קטן, שפות זרות שכל כך מעט אנשים מכירים. סווהילית, פורטוגזית, סינית, יוונית.
המילים זורמות מפיה במהירות. היא עוצרת רק כשיש הפסקה בדברי הדובר.
קולה עמוק ושקט.
היא יושבת שם מאחורי חלון הזכוכית וכל מה שיש בה נתון בשליטה מוחלטת, אבל רק מחכה לרגע שבו יוכל להשתחרר.
שיערה, שפתיה, קולה, צווארה, שדיה, כולם רק מחכים לרגע שבו יוכלו לתת דרור לתשוקות החבויות בהם.
ובינתיים היא כלי, צינור המוביל את דבריהם של אנשים אחרים לאוזניהם של אנשים נוספים.
אבל בלעדיה כולם אילמים וחרשים.

ועכשיו. אחרי שדמיינת וראית אותה לנגד עיניך, עכשיו תדמיין שזו אני.