אני יודעת לחכות

אז היה לי אדון לשניה וחצי ועכשיו כבר אין.
איזה מזל שאני מומחית בהתנתקות מהרגשות שלי. בבנית חומות. בהדחקה בריאה. בלא לתת לשריפה הזאת של העצב והאכזבה לשרוף אותי.
הוא אומר שאני עוד לא מוכנה לקטע המנטאלי של בדסמ, ואולי גם לא לקטע הפיזי. ואני שואלת את עצמי באיזו שפה הוא מדבר כי מה שאני שומעת זה אותו אומר לי שאני לא מספיק מוצאת חן בעיניו.
וזה בסדר. אני באמת לא מציאה כזאת גדולה. אבל אני עוד אהיה. אני עובדת על זה עם המאמן כושר שלי שלוש פעמים בשבוע.
ומה שיש לי עכשיו להגיד זה: כוס אמא של העולם הזה.
ובכל זאת יש לי ידיד חדש אחד שאומר שהחיבוק שלי מרפא. ואני לא יודעת אם הוא יודע שהחיבוק שלו מרפא עוד יותר ועד כמה הייתי רוצה להיות עכשיו בתוך החיבוק הזה. ואני לא יודעת אם הוא יודע שאני אוהבת אותו. אבל עכשיו הוא בטח יודע. הנה רגש שאני לא מדחיקה.
ובכל זאת: כוס אמא של העולם הזה.
אתם חושבים שאם עצובים בראש השנה אז עצובים כל השנה?
כוס אמא של ראש השנה.
אני מאד נחמדה הבוקר.
נורה גו'נס המתקתקה הזאת מזיינת לי בשכל. אני לא יודעת איך בכלל הגעתי למצב שאני שומעת את המוזיקה הזאת.
אני הולכת לשבור את המערכת.