סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 20 שנים. 21 בספטמבר 2004 בשעה 4:13

אני הפסדתי במשחק הזה.
הפסדתי בו עוד לפני שבכלל התחלתי לשחק.
ולא הייתה שום אפשרות אחרת חוץ מלהפסיד במשחק הזה, בשבילי זאת אומרת.
לא חוננתי בכמה נתונים מקדימים. נתונים שאין לי כל שליטה בהם. ואולי יש.
אתה בטח היית אומר שיש.
מה זאת אומרת היית אומר- אתה אומר.
תחושת התבוסה היא חריפה וצורבת. ולא בגלל שאכפת לי להפסיד, אלא בגלל הדבר שאותו אני מפסידה, ובגלל שההפסד הזה יושב על כל ההפסדים הקודמים.
הלוואי שלא היית פה. לראות את השם שלך כל פעם מחדש.
הלואי שלא הייתי מכירה אותך.
ובעצם לא.
אני מסוג האנשים האלה שמסתפקים בפירורים.
אבל אתה מפסיד- א ת ה.
הלואי שלא היית פה.
הלואי שלא היית שופך על כל המסך הזה את התבוסה שלי כל פעם מחדש.
בסוף אני אשנא אותך.

בל{SK} - אני מקווה
שבסוף תהייי אדישה אליו
ותאהבי את עצמך,
את כותבת מדהים, באמת.
לפני 20 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י