סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 18 שנים. 28 בינואר 2006 בשעה 16:41

מעולם לא הרגשתי כל כך ריקה.
לכאורה הכל אמור להיות בסדר.
יש לי חבר שאני אמורה לאהוב, הוא בחור מקסים שאומר שאני אהבת חייו ואני יכולה לבטוח בו לגמרי. אני יודעת בביטחון שהוא לעולם לא יתעלל בי, ובהתחשב ברזומה שלי זו התקדמות רצינית.
אני לכאורה במסלול הנכון למקום הנכון.
הכל כאילו בסדר.
אבל אני מרגישה כאילו יש לי חור ענק בבטן.
חור ענק וריק.
כל כך ריק עד שהריקנות הזו מאיימת לשאוב אותי.
אני מפחדת להיעלם לתוכה.
אני לא מבינה מה זה.
זה די מחריד.

nerissa​(אחרת) - זה די מובן לאור מה שעברת בימים האחרונים.
זה טבעי.
אני מכירה אישית את התחושות האלה.
אני מקווה שאת בוכה. הרבה. הגוף והנפש צריכים את זה להחלים. גם זה טבעי. יותר מרצוי - דרוש!
בדיוק כמו אחרי לידה..

זה נפלא שיש על ידך מישהו. עוטף ובטוח. נצלי את זה.
אני לא יודעת מה להגיד לך.. אצלי הפתרון היה להיכנס שוב להריון ודי מהר. זה מילא את החלל.
אצלך המצב שונה כנראה.

אני מבינה את העצב והחלל. אני לא מוצאת מילים כדי להגיד לך איך למלא אותו.
אני מקווה בכל לבי שהוא יתמלא בהמון אהבה..

חיבוק ענק.
לפני 18 שנים
עקשנית​(נשלטת) -
הצטערתי לקרוא זה דבר ראשון. רפואה שלמה בנפש והגוף...

לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י