סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 18 שנים. 1 בפברואר 2006 בשעה 15:27

יש כאן מישהי שאני מתעבת.
אני יודעת ש"מתעבת" היא מילה קשה ואני קצת מתביישת להשתמש בה וגם מתביישת בזה שאני מרגישה רגשות כאלה אבל זה המצב.
אני לא מכירה אותה אבל משהו ברצון הבלתי פוסק שלה בתשומת לב, בנסיונות הלא פוסקים להראות עד כמה היא שנונה ומדהימה, משהו בזה פשוט דוחה אותי.
כמובן שיש סיבה אחרת שבגללה אני מתעבת אותה.
עד כאן היא פשוט נראית לי דוחה ילדותית ועם חסכים קשים, אבל הסיבה שאני מתעבת אותה קשורה למישהו שגם אותו אני לא ממש מחבבת.
בלשון המעטה.
איזה פוסט מגעיל.
אני מגעילה.
בדרך כלל אני לא כזאת. זו בטח ההפלה.
ההורמונים.

צ'יטה​(שולט) - חיבוק, כזה שמביא רכות.
לפני 18 שנים
זרה מוכרת - למעשה....

אפילו מבלי לדעת על מי את מדברת

אני יכולה לאמר לך שאני מצטערת בשבילך.

כי לתעב מישהו אחר
זה אומר להשאיר את החרא בתוכך
ולתת לו להתעצם

לא מאחלת את זה אפילו לשונאים שלי.
לפני 18 שנים
מייפל​(לא בעסק) - תודה זרה מוכרת.
זה היה מלא באמפתיה. ובאופן כללי עשה לי הרגשה מצוינת.
באמת תודה.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י