סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 20 שנים. 30 בספטמבר 2004 בשעה 16:40

חזרתי מחדר כושר. אני אוהבת להזיע. לא יאומן עד כמה אני אוהבת להזיע.
בעודי מזיעה אני שואלת את עצמי מתי יבוא האיש שאני ארצה לשיר לו את המילים האלה:

i think i met you on a train
a long long time ago
or should i say
i should have met you on a train
a long long time ago
i would have watched you
looking out the window
staring at the rain
leaning your head on the window pane
all i would have said to you is
I love you
a hundred thousand times

מילים פשוטות. תמיד אמרתי שאני אדם פשוט.
אבל האדם שלו אני אשיר אותן, ימשע מילים פשוטות שנזעקות מן הלב.
כל סיפורי האהבה הגדולים מתחילים ברכבות.
ואולי לא.
כמה שאני לא שייכת לכאן.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י