אני יודעת לחכות

יש משהו מענג בללכת לאימון כושר אחרי שעתיים של שינה בלילה.
יש משהו מענג בללכת לאימון כושר.
אני כתבתי את זה?
אין ספק שדברים משתנים.
יש לי מאמן כושר.
ביני לבין עצמי אני קוראת לו : מאמן האושר שלי.
אמרתי לו את זה וראיתי שהוא מתרגש.
אני כל כך אוהבת אותו עד שלפעמים זה ממש כואב.
שמתם לב מה קרה?
אני אגלה לכם, הסתיו מגיע.
הוא לא בא לבדו כמובן. מישהו הביא אותו לכאן.
בלילות כבר קריר, עוד מעט יהיו מדרכות שיהיו מכוסות בעלי שלכת. נכון שבניו יורק זה קצת יותר יפה, אבל גם בתל אביב זה עושה לי קסמים בלב.
ללכת ברחוב בלילה ולהרגיש את הרעד הקטן הזה שעובר בגוף. רעד של קור, ובעיקר רעד של אושר. כי סתיו.
ואחריו יבוא החורף. אני מחכה לגשם שיכה על הזגוגית של החלון הגדול של חדר השינה שלי.
חלון ענקי, מהרצפה ועד לתקרה. הטיפות יכו עליו בעדינות, ישירו לי שיר ערש. ילטפו את החשיכה, וישאירו את הריח הזה שמצמיח אהבה.
אבל עוד לא. עוד מעט.
בינתיים סתיו.