אני יודעת לחכות

רבתי איתו הבוקר.
הרגשתי כאילו משהו השתלט עלי. כאילו אני לא יכולה לשלוט בכעס שלי.
כל מילה שאמרתי הייתה מילה שלא רציתי להגיד.
כל מילה שאמרתי גרמה לי לשנוא את עצמי יותר ולפחד יותר שהוא יתעצבן וילך.
זה קורה לי יותר מדי בזמן האחרון.
ואני כל הזמן עייפה. כל הזמן.
אבל כשאני חושבת על החודש האחרון ועושה ספירת מלאי זה נראה לי בכלל פלא שאני עדיין לא מאושפזת.
עובר אחד שנפל.
חתולה אחת שמתה.
חתול אחד שנעלם אבל חזר אחרי שבוע של חיפושים מורטי עצבים.
ריב אחד מזעזע עם החברה הכי טובה שלא ממש מדברת איתי עכשיו.
שלושה מבחנים היסטריים.
מרגשיה לא אהובה. כל הזמן. כל הזמן.