אני יודעת לחכות

לג'ניס ג'ופלין יש קול מזכוכית.
היא שרה, "קח עוד חתיכה קטנה מהלב שלי בייבי."
באנגלית זה נשמע יותר טוב.
אבל אפשר להגיד את זה גם בעברית.
אני למשל יכולה להגיד:
אתה יכול לקחת עוד פיסה קטנה מהלב שלי, אפילו שתיים, יש לי הרבה לב, עדיין יישאר לי מספיק.

למריאן פיית'פול יש קול של מפל מים צרודים.
הייתי רוצה להכיר אותה.
אולי זה עוד יקרה פעם.

כתבת לי היום שטורי איימוס היא אהובתך.
חזרתי אליה אחרי הרבה זמן.
היא שרה:
ואם אני בת ים
בתוך הג'ינס הזה שלך
שהשם שלה עוד עליו
אבל לא אכפת לי
כי לפעמים
לפעמים
אני שומעת את הקול שלי
והא היה כאן
שקט כל השנים.

גם זה נשמע טוב יותר באנגלית, אבל הרשתי לעצמי לתרגם קצת, כי לא הרשתי לעצמי לכתוב אנגלית בשעת לילה מאוחרת ולהסתכן בשגיאות כתיב, ולראות אנשים מצקצקים בלשונם ואומרים בלחש, "מייפל מתדרדרת."

לי יש קול יפה. אני מתביישת לשיר. נדמה לי שזה אחד הדברים הכי אינטימיים שאפשר לעשות.
לשיר למישהו.
איזה קול יש לי?
קול של חרוזים. חרוזים בצבע ירוק חיוור. כמו משי.
והוא היה כאן תמיד.
שקט כל השנים האלה.

אפשר לקחת עוד פיסה מהלב שלי.
יש מספיק.