אני יודעת לחכות

גיליתי תרופה להתקף לב.
זה די מדהים. בדיוק אחרי שהחלטתי לא להיות יותר חוקרת ולא לנסות למצוא תרופות לשום דבר, פתאום ככה גיליתי תרופה. בכלל בלי להתכוון.
כנראה כל ההמצאות הגדולות באות לעולם במקרה.

אז היה לי התקף לב. אחד כזה שבו הלב נורא נורא כואב, וקשה לנשום ודמעות זולגות מהעיניים למרות שמנסים חזק לעצור אותן שלא יזלגו.

וחשבתי שאולי אמות ולא אוכל ללכת הלילה למועדון, ולא אוכל לנסוע מחר לעכו, ולא אוכל להתנשק יותר אף פעם, ולא לשמוע מוזיקה, ולא לכתוב, ולא להזדיין.
ואז גיליתי את התרופה.

הבטחה לחיבוק. ציפיה לחיבוק.
זו התרופה.
מי שרוצה להרגיש ממש טוב, יכול לדמיין את החיבוק. כמעט להרגיש אותו.

אני בריאה עכשיו.
לכבוד החיים החדשים שקיבלתי במתנה, אני מתכוונת ללכת הלילה למועדון, ולנסוע מחר לעכו, ולהתנשק, ולשמוע מוזיקה, ולכתוב ולהזדיין.