אני יודעת לחכות

יש שורה אחת משיר שמלווה אותי כל היום.
אני מזמזמת אותה כשאני נוהגת מוקדם בבוקר בכביש המהיר.
אני מזמזמת אותה כשאני מתאמנת.
אני מזמזמת אותה כשאני מטיילת עם השחרחר שלי בגינה שליד ביתי.
אני מזמזמת אותה עכשיו.
I want you to tell me
lets eat the moon with two coffee spoons

ואני מוסיפה שורות משל עצמי.

אני רוצה שתגיד לי
תמרחי קצת חמאה על פרק היד שלך
שאוכל ללקק אותה.
תנשקי את עצם הבריח שלי שלוש פעמים
בלי לנשום.
תסתכלי על הפה שלי כשהוא מדבר.
רק עליו.
הקשיבי רק לקול שלי.
תני לי לגעת בצואר שלך בשתי הידיים שלי. עכשיו.
את הדברים הללו אני רוצה שתגיד לי.

אני מזמזמת אותם.
בקרוב אשיר אותם בקול רם ברחוב חשוך שנוטפות בו טיפות של טל.