אני יודעת לחכות

לא כל כך מאושרת היום.
טוב, אי אפשר להיות מאושרת כל הזמן, אבל דווקא היום זה היה יכול להיות נחמד..
אני חסרת שקט, לא מוצאת לי מנוחה.
כרגיל עייפה עד כדי עילגות.
היה לי יום לא טוב. עמוס וקשה כל כך מבחינה רגשית, עד שכל מה שהייתי רוצה לעשות עכשיו זה לזחול לאיזו מחילה ולהסתתר שם.
או למצוא איזה דוב שיחבק אותי עד שלא אוכל לדבר יותר.
או ללכת לים, ולצעוד על החוף, לכל אורכו של החוף. מתחילת הים התיכון ועד סופו.
כל כך קשה לעבוד עם אנשים שסובלים, שנזקקים.
זה מכרסם בתוכי, ההזדקקות הזו של האנשים שאני באה איתם במגע.
כל כך הייתי רוצה לתת להם את כל מה שהם צריכים, אבל אני לא יכולה.
כמו חתולי הרחוב שצובטים לי את הלב כל פעם במחסור ובבהלה שלהם.
גם להם אני לא יכולה לתת הכל.

הממ..יש עוד משהו שהייתי יכולה להנות ממנו עכשיו.
אם הייתי יכולה להיות קשורה לקיר ומוצלפת.
אבל זה לא יקרה היום, ולא יודעת אם זה יקרה בקרוב בכלל.

ובינתיים אני חסרת שקט וסוערת מבפנים החוצה.
וכל הגוף שלי כמה למגע.