אני יודעת לחכות

בבוקר נסעתי לאימון כושר.
זה היה כל כך בוקר, השעות המוקדמות מוקדמות הללו שבהן עוד תמיד יש אפשרות שזה יהיה יום לגמרי טוב.
בדרך לשם שמעתי שיר שלא שמעתי מזה זמן רב.
חשבתי כמה הייתי רוצה שמישהו יעיר אותי בבוקר וישיר לי את השיר הזה.

בבוקר,
אני עומד ליד מיטתך
צילי נופל על פנייך
ומעמיק את שנתך
ועושה לך תוספת לילה
כאצבעות מעשן
נפשך קהתה
מכורה לאהבה
בבוקר.
אני אוהב אותך בכל מאודי ובכל עודי.

ויסלח לי יהודה עמיחי אם קצת שיבשתי לו את המילים.

בעצם, הייתי שמחה אם מישהו היה שר לי איזשהו שיר אהבה, וזה לא חייב להיות בבוקר, והוא גם לא חייב לשיר, הוא יכול גם לדקלם.
והוא סתם יכול לתת לי נשיקה כשאני מתעוררת ולהסתכל עלי כך שאדע שהוא אוהב אותי.

בדרך חזרה מהאימון שמעתי את אחד משירי האהבה היפים ביותר שיש בכלל בעולם.
wish you were here.
הפינק פלויד.

אני נורא רוצה שמישהו יאהב אותי.
ולא פחות מכך אני רוצה לאהוב בעצמי.
קצת פתטי , אני יודעת, אבל אף פעם לא התיימרתי למשהו אחר.

ויש איש אחד כאן שמעיר כל מיני הערות עוקצניות על הבלוג שלי.
אני לא מבינה למה הוא עושה את זה.
הייתי שמחה אם הוא היה מפסיק.