אני יודעת לחכות

מחקתי את הפוסט הקודם שפרסמתי.
לא בגלל שמשהו השתנה בהרגשה שלי, אלא בגלל שאני לא רוצה יותר לחשוף את הכאב שלי.
יש פה כמה אנשים שלא ראויים לו.
אני רוצה מעכשיו להיות חזקה וקשוחה.
אני לא אבכה יותר בגלל כל העניין הזה. ממילא לא נשארו לי דמעות אחרי בוקר של בכי.
רגע, לא, זה לא הכיוון הנכון. הכיוון הוא להיות קשוחה וחזקה.
אני רק מקווה שכל מיני אנשים שעושים ואומרים כל מיני דברים שקשורים אלי לוקחים אחריות על מה שהם עושים ואומרים, כי אני לא בטוחה שהם יודעים עד כמה אני פגיעה. (למרות שאני קשוחה וחזקה).
ורק את ההבהרה החשובה של סוף הפוסט הקודם אני רוצה להשאיר כאן:
אני לא צעצוע זול.
אפילו לא קצת.