אני יודעת לחכות

נורא מוקדם בבוקר, ושוב אני לא ממש בטוחה מאיזה צד של הלילה אני מגיעה אל הבוקר הזה.
כל פעם שעצמתי עיניים רצו מולי תמונות של מה שעכשיו אני יודעת.
פקחתי עיניים כל פעם מחדש. לא רציתי לראות את התמונות האלה.
יום כל כך קשה היה אתמול, ועכשיו מתחיל יום חדש ושם דבר לא השתנה והמועקה הכבדה, המפילה הזו, עוד יושבת לי בפנים.
כשכבר ישנתי חלמתי חלומות איומים. חלומות של בגידה וכאב.
והבוקר הייתה לי כאן שורה אדומה שסיפרה לי על חמש הודעות חדשות שקיבלתי.
אף אחת מהן לא הייתה ממך.
היום אני רק קשוחה יותר. וחזקה יותר.
ולא אכפת לי כלום.