לפני 22 שנים. יום שני, 15 בנובמבר 2004 בשעה 9:14
מדהים איך כל פעם קורים כאן דברים שמעוררים את השדים שלי מתנומת החורף שלהם.
אלה שדים שאני לא רוצה שיתעוררו.
מעדיפה שישנו כל הזמן.
כשהשדים האלה מתעוררים אני אבודה לגמרי.
הולכת לאיבוד בתוך הזכרונות שלי, בתוך התמונות שצפות לי מול העיניים בלי שאני יכולה לשלוט בהן.
ואולי החיבוק שלך יכול למצוא אותי. למצוא אותי בתוך המקום החשוך הזה שבו אני תועה.
ואולי לא.