סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 8 בינואר 2005 בשעה 12:35

אני חושבת שאני עוד שניה מתה.
הוטרינר נתן לי ערויים כדי שאוכל לתת אותם לשחרחר שלי בסוף השבוע. הוא אמנם חולה אבל משתולל כמו שור זועם ויש לו כוח של ממותה.
אני כל הבוקר נלחמת אתו, פעמיים הוא הצליח להוציא את האינפוזיה וכל הסלון שלי מלא בדם. סוף סוף הצלחתי להרגיע אותו, אבל בערב אני אצטרך לעשות את זה שוב ואני לא יודעת איך.
הוא רגוע עכשיו, מלא בנוזלים ואנטיביוטיקה, עושה פרצוף של מלאך תמים, כאילו זה לא היה הוא שלפני שניה השתולל כאן בטרוף ונשך את כל מה שהיה יכול לנשוך.
רק שיבריא.
אוף. לא רוצה לבכות.
רק שיבריא.
הצילו.

סאנדיי​(נשלטת) - אמרתי לך אתמול שאני קוראת באדיקות, והנה אני באה להוכיח.
מחזיקה לכם אצבעות, קמעות, רגלי שפנים וכל מה שתרצי כדי שהשחור שלך יבריא, וכמה שיותר מהר.
{}
לפני 19 שנים
זיקית - כרגיל, מחזיקה אצבעות עבורו.
לפני 19 שנים
Tobias​(אחר) - אוייש מותק זה קורע את הלב
אין משהו שאפשר לעשות בנושא כדי שהוא יהיה רגוע יותר ויוכל להחלים?
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י