לפני 19 שנים. 16 בפברואר 2005 בשעה 5:28
אני לא רוצה יותר לקום בבוקר. זה לא כיף לקום בבוקר. אני רוצה לישון. לישון!
אתמול בלילה נסעתי באוטובוס במורד הכרמל. הנהג היה באיזה אטרף טוטאלי ונסע את כל הכרמל למטה בבערך 200 קמ"ש ולא עצר ברמזורים.
הייתי בטוחה שאני הולכת למות בתוך האוטובוס הזה.
בסוף הנסיעה, בתחנה האחרונה כשנוכחתי לדעת שאני עדיין חיה, באתי אליו ורציתי להגיד לו שהוא הנהג הכי מזעזע שנתקלתי בו אי פעם.
אבל אז ראיתי את הפנים שלו, והם נראו כל כך מיוסרים, וכל מה שיכולתי לעשות היה לגעת לו ביד הקצת רועדת שלו ולבקש ממנו שישמור על עצמו.
הוא חשב שאני פסיכית.
אבל אם מישהו עכשיו היה נוגע ביד שלי ואומר לי איזה מילה נחמדה, היה לי הרבה יותר קל להתמודד עם הבוקר הזה.
הנה הוא מתקרב אלי בכשכושי זנב מתעצלים. השחרחר שלי..