אני יודעת לחכות

venus in our blood​(שולטת) - או...אובדן התמימות...

אני רוצה למות מוות- נשיקה, למרות שגם איבוד דם מפתה...

ועדיין,

אפשר לנסות למצוא קצת דרך חזרה אל התמימות...
אולי...

(אני מקווה)

עקשנית​(נשלטת) - איבוד התמימות זה דבר חיובי בחלקו בעיני. אני שמחה שלא נשארתי אותה אחת תמימה. ועו איזה תמימה הייתי שלא נדע...

לפעמים גם מאוד מאוד מתגעגעת. כי זה קל להיות תמימה. הכי קל שיש.

ואם אנחנו בעניין. הרע במיעוטו עבורי זה דום לב. בלי מחלות וכאלה :) חופשי מדכא. אבל לא למות עכשיו רחמנא ליצלן. הנשמה שלי לא עברה מספיק עינויים בעולם הזה. אני רוצה שזה יהיה הגלגול האחרון שלי :)

פייה{O} - תגובה באיחור קל:

בתור אחת שקוראת בדביקות את הבלוג שלך מאז ומתמיד,
דווקא הרושם שלי מכל מיני דברים שכתבת היה שהחיים שלך הגיעו למקום ממש טוב. מעורר קנאה אפילו.

חוץ מזה, אני מאוד מסכימה עם מה שעקשנית כתבה - תמימות זה סוג של עוורון.
ובעוורון כזה לא מודעים להרבה דברים רעים, אבל אני חושבת שגם מפספסים הרבה דברים מורכבים יפים באנושות.
התבגרות, אני חושבת (רק בלי הקטע של האבדון....).

מקווה שאת מרגישה טוב :)