אני יודעת לחכות

ג. חזרה מחו"ל.
אני יושבת איתה ועם .נ. בבית הקפה הקבוע שלנו. חשוך שם ורועש. בעצם זה בכלל לא בית קפה.
כולן שם חברות של .ג. חלקן חברות גם שלי.
פוגשת שם את ההיא שפעם רצתה אותי ואני לא אותה.
פוגשות שם את ההיא ששרה הכי יפה.
ואני יושבת עם שתי החברות המופלאות שלי. אנחנו קרובות. גם פיזית. הראש שלי מונח על הכתף של .ג.
אנחנו עשויות מאותו חומר.
זה החומר שממנו עשויים גורים של כלבים מגזעים ממש גדולים.
"את נראית היום בת שלוש," אומרת לי .ג. "את נראית כמו ילדה בת שלוש ממש טובה שאפשר לצאת איתה לבית קפה."
אני אוהבת את החברות שלי.
הן העוגן שלי בעולם הזה שרובו מים עמוקים.