אני יודעת לחכות

המבוגרים מצטיינים בלספר חלק מסיפור. זה כמו שנותנים לך פאזל שחסרים בו החלקים הכי חשובים, אותם חלקים שנחוצים כדי שיהיה בתמונה הגיון כלשהו.

ישנם אנשים שהם בתאים. זה כמו מלאכים. התפקיד שלהם הוא לגרום לאנשים להרגיש בבית. הם מוצאים בתים קרים ומנוכרים והופכים אותם לחמימים ומלאי אהבה.
על הבתאים אני יודעת כבר זמן רב.
הלילה גיליתי סוג נוסף של מלאכים.
אני עוד לא יודעת איך קוראים להם, אבל הם אלו שגורמים למישהו שמרגיש זנוח ולא אהוב להרגיש נאהב.
זה נפלא לגלות מלאכים. אין משהו טוב מזה.
והם, המלאכים, אף פעם לא משאירים חלקים חסרים בפאזל.
יש אנשים שזקוקים לנוכחות של מלאכים.
בדרך כלל ליד האנשים הללו יש מלאכים. הם פשוט לא מצליחים לראות אותם. לפעמים נדמה להם. הם רואים נפנוף של כנף ליד הכתף שלהם, אבל שוכחים את זה כל כך מהר. לפעמים הם מרגישים נשימה עדינה של מלאך על הלחי, אבל אומרים לעצמם, "זאת רק הרוח."
בסוף הם מבינים.