אני יודעת לחכות

ישנם דברים שניתן להבין אותם באמת רק כשהם קורים.
למשל- נדודי שינה.
הנה, עכשיו, כששנתי נודדת כמו מלח (האיש, לא התבלין), אני מבינה את פרוש הביטוי.
זה לא כיף.
ובכל זאת, מפוזרים בסלון שלי נרות שמזכירים לי את אתמול.
זה היה כיף.
ואם כבר הזכרנו מלחים, זה מה שאני רוצה להיות כרגע.
כבר לא שנסוניירית אלא מלח.
צרוב שמש, זרועות מקועקעות, עיניים מוצרות מפני השמש לסדק צר, מטפס על התורן, מותח חבלים.
אולי בעצם מלחית.
אבל אני לא יודעת איך נראות מלחיות.
אז אולי במקום זה מלאכית.