סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 17 שנים. 13 בדצמבר 2006 בשעה 19:55

היום עשינו סקס בצהריים.
זה משהו שכמעט ולא יוצא לנו לעשות. אולי רק בשבתות.
בכלל בדרך כלל אנחנו פוגשים אחד את השניה רק כשכבר חושך. זה היה ככה מההתחלה. שנינו עובדים קשה מדי.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה ראיתי אותו באור יום.
הוא היה יפה.
גם אז וגם היום.
הפאזל מתחיל לקבל צורה. זה שמכיל את החיים שלי.
שרה שירים באוטו.
אתמול הוא מצא דיסק של מדונה ברחוב והביא אותו הביתה ורקדנו לצלילי כל השירים האלה של פעם שאחרת לא היינו שומעים מן הסתם.
מלטפת את השחרחר שלי.
היום הוא נכנס למקלחת כשהתקלחנו וליקק לנו את הרגליים הרטובות.
חמוד שכמותו.
התזה שלי בשלבי כתיבה התחלתיים.
הדיאטה שלי גם היא.
האהבה שלי קיימת. למרות שלעתים היא נאבקת מול מים סוערים.
הספרים שלי על המדפים. חוץ מאלה שנמצאים על המיטה ולידה ומתחתיה.
אני קוראת עכשיו את הביוגרפיה של פרידה קאלו.
כמה שהעולם מלא בנשים נפלאות.
לילה טוב לכולם.

האדס​(שולט) - גם את דוגמא לכך שהעולם מלא בנשים נפלאות
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י