אני יודעת לחכות

לפני חמש שנים בערך גילו אצלי סרטן. לא משהו נוראי..סרטן קטן, אבל סרטן. לקח המון זמן לאבחן אותו, עברתי כמה רופאים, עד שבסוף הגעתי לרופא שלי. והאיש החכם והעדין הזה זיהה ישר במה מדובר ותוך שבוע כבר הייתי בחדר ניתוח.
אני זוכרת איך הוא ישב לידי לפני הניתוח, החזיק לי את היד והסביר לי שיש כמה דברים שיכולים לקרות. הוא אמר שבגלל שהגידול קרוב לעצב הראיה, יכול להיות נזק לראיה בעין הימנית שלי, הוא אמר שבגלל שהניתוח הוא בפנים עלולה להווצר צלקת לא יפה. הוא אמר את הדברים האלה, והחזיק לי את היד, והיה לי ברור ששום דבר רע לא יקרה.
ובאמת לא קרה שום דבר...הראיה שלי מצויינת, נשארה לי צלקת קטנטנה, סקסית כזאת, בגבה הימנית..לפעמים שואלים אותי אם זו צלקת מפירסינג..בדרך כלל לא שמים לב אליה בכלל.
ואני בריאה..לגמרי בריאה. כבר המון זמן.
והיום, בעודי מתענגת על זכרון ההצלפות של אתמול בלילה, סיפרו לי פתאום שהרופא שלי מת. מת מסרטן.
כמה אירוני. כמה עצוב. כמה כואב.
האיש החכם, החזק, העדין והטוב הזה שהיה הרופא שלי.