ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 20 שנים. 27 במאי 2004 בשעה 8:02

אני מבולבלת...מתפזרת..רוצה לצאת מהעולם הזה וגם רוצה להשאר בו.
יש לי על הזרוע הימנית צלקת ישנה מנשיכה של כלב שנשך אותי לפני המון שנים. העור על הצלקת בהיר יותר מהעור שמסביבו.
אני מסתכלת על הצלקת הזאת ולפתע אני רוצה עוד המון צלקות כאלה על הגוף שלי. צלקות שכאילו יגידו משהו. יגידו לכל מי שמסתכל: תראה כמה שזה יכול לכאוב. תראה כמה שזה כאב.
ורק לפני כמה ימים הייתי כל כך שמחה ונטולת כל זכר לכאב.
וגם היום אהיה שמחה..אני יודעת שאהיה..אבל עכשיו אני רוצה המון צלקות על הגוף שלי.המון סימנים.

Aiko​(נשלטת){Jake} - רק רציתי לומר שאני עדיין קוראת כל מילה, ועדיין מתרגשת לקרוא. מי כמוני יודעת שזה לא ממש עוזר, אבל בכל זאת.
לפני 20 שנים
CaveM - הצלקת שבלב של מי שאוהב היא הצלקת הכי יפה והכי כואבת היא הסימון האמיתי לשיכות
לפני 20 שנים
CaveM - הצלקת שבלב של מי שאוהב היא הצלקת הכי יפה והכי כואבת היא הסימון האמיתי לשיכות
לפני 20 שנים
ganden​(שולטת) - מייפל אהובתי!!!

מרגש כתמיד. את עושה אהבה עם המילים וזו אמנות כשלעצמה.

ממני חברתך ganden
לפני 20 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י