ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 2 ביולי 2005 בשעה 6:45

"שבת בבוקר, יום יפה
אמא שותה המון קפה
אבא קורא המון עיתון
ולי יקנו המון בלון..
אפשר ללכת לירקון ולשוט שם בסירה
או לטייל עד סוף הרחוב ולחזור בחזרה
אפשר לקטוף פרחים, כאלה שלא אסור,
ואפשר ללכת עד הגן, ולראות שהוא סגור..."

כשהייתי ילדה הייתי הולכת כל שבת לבקר את סבא שלי. מהגג של הדירה שלו היה אפשר לשמוע את הקולות של האוהדים בבלומפילד ולדעת כל פעם כשיש גול עוד לפני שאמרו על זה משהו ב"שירים ושערים".
סבא שלי מת מזמן.
הייתי רוצה לחזור לשם. לגג הזה, עם הסוכה שעמדה כל השנה.
הייתי רוצה לחזור להיות ילדה.

Tobias​(אחר) - כל פעם שאני רואה ושומע ילדים
אני נזכר בתמימות שלא תחזור
במותרות שעולם שוב לא תתקיימת באותה מתכונת

גם אני רוצה לחזור לגג עם הסוכה.
גם לי היה גג כזה פעם.
לפני 19 שנים
venus in our blood​(שולטת) - היא שם...
כל הזמן.
}{
לפני 19 שנים
קלייר​(נשלטת) - אני קוראת כל פרסום שלך, לא תמיד מגיבה לך. ואני אוהבת אותך.
לפני 19 שנים
הסאדיסט​(שולט) - אני לא מגיב אף פעם אבל אני חייב לעשות את זה
מייפל את כותבת ניפלא שאני קורא את המילים אני מרגיש גם את הכאב
וזה כואב
אוהב אותך ככה אל תני לאף אחד לשנות אותך
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י