זה ההמשך של הפוסט הקודם...בגלל שהפוסט הקודם היה בעיקר על המאבק הפנימי שלי, נראה לי מתאים להפריד בין שני הפוסטים.
החום בחדר היה נעים, במיוחד אחרי הקור בסלון כשחיכינו שסוף סוף אבקש כמו שצריך שיכאיבו לי, אבל גם בלי החימום כששלושה אנשים מכים בי, מצליפים, נושכים ושורטים, נהיה חם.
אני לא ממש זוכרת מי עשה מה, כן זוכרת שהיו שם שני קיינים בפעולה בשלב מסויים, זוכרת שהייתי צריכה לספור בפולניות ('אחת, אוי...שתיים, אוי...'), ושהמסאטר שלי ושני המארחים שלנו היו מדהימים, גם כשהכאיבו וגם כשליטפו ודאגו, והביאו לי טישו ומים...
והכי אני זוכרת שהמאסטר שלי, בשלב מסויים, הזכיר לי שזה ממש בסדר להשתמש במילת הבטחון שלי אם אני צריכה, ושזה לא אומר כלום עלי כנשלטת או על מישהו מהם, שבשביל זה היא שם, ושלא אהסס להשתמש בה אם צריך. לא יכולתי להגיד את זה באותו רגע, אפילו לא לתמלל לעצמי, אבל בבוקר אמרתי לו שהיה לי מאוד חשוב לשמוע, וזה נתן לי המון בטחון שהוא אמר את הדברים האלה.
אני יודעת שיש כאלה שלא משתמשים במילת בטחון, אבל רוצה לציין שעבורי, מילת הבטחון דווקא מאפשרת הרבה מאוד חופש, כי אני לא צריכה לחשוש שאולי לא יצליחו 'לקרוא' נכון את שפת הגוף שלי, ואני יכולה לצלול לתוך הסשן ולתוך התחושות שלי במאה אחוז ופשוט להיות שם.
