אני קוברת אותך.
לא עשית לי טוב. מה שעברתי איתך לא אשכח לעולם.
מעט ממה שעברתי איתך... עברתי תאונת דרכים, עשיתי עוד שני קעקועים, הרחתי, ראיתי, טעמתי, מיששתי ושמעתי דברים שמעולם לא שיערתי שקיימים. כתבו עליי כתבות עסקיות במדיות שונות. כולל תמונה. כי פתאום אני בטוחה גם במראה החיצוני שלי. למדתי לא לפחד מהתקף לב. למדתי שיותר טוב לי קמפוס באוניברסיטה אמיתית והלכתי גם על זה. למדתי לנגן גם טאבים וסולמות. למדתי ששינוי קטן בשיער יכול לעשות פלאים. למדתי לא לפחד פחד מוות מרופא שיניים (או: כמו שאמר חבר הנפש שלי: "את אוהבת כאב נכון? אז זה ה-דבר"). למדתי לאהוב ספורט. ואנאלי.
למדתי על עצמי דברים חדשים. עברתי פרידה. ועוד אחת. קשה יותר. וסופ(נ)ית. נכנסתי למערכות יחסים לא מחייבות שלימים רדפו אותי היות ודווקא אותם אנשים המשיכו להתעקש עליי. יצאתי ממערכות יחסים שלא התעקשו עליי ואף לא לרגע. ורדפו אותי לא פחות. אני משחררת אותך.
התחזקתי. הפכתי לאישה עצמאית יותר, דעתנית יותר ובעלת שיפוטיות נחרצת. אני לא נותנת לאדם סיכוי לפני שהוא מוכיח את עצמו ולא פעם. לא מתמסרת בקלות, בשום מובן. למדתי על עצמי שאני איתנה מאי פעם. למדתי לקרוא אנשים תוך שניות.
למדתי שאפשר לעבוד 30 שעות רצוף בשתי עבודות ולהשאר בחיים. למדתי שכסף לא קונה אושר, אבל בהחלט גורם לחייך. למדתי שזין גדול גורם לי אושר.
למדתי שאני הכי טובה בלתת, אך גם לקבל זה נחמד. אני כבר לא אומרת "לא, תודה" ו"לא נעים לי". נעים לי, מגיע לי, זה בשבילי. תודה.
למדתי מה טוב בשבילי, ומה עושה לי רע. כמו ממתק שנורא מושך וטעים אבל בסוף מרקיב אותך. אליה וקוץ בה. למדתי ממה עליי להתרחק.
למדתי שלעולם לא מאוחר להגשים פנטזיות (לאו דווקא מיניות) וש 27 אביבים זו התחלה של משהו טוב.
אני בתחילת החיים הבוגרים שלי. מעין תחושה אופטימית לא אופיינית מלפפת אותי. ואני יודעת שלא אמרתי עוד כלום.
מקורבים אליי טוענים כי אני שונה עכשיו. חזקה יותר ואמיצה הרבה יותר, מופתעים מהחוזק הנפשי והפיזי שלי ומאושרים מהברבית החדשה. יותר ויותר חברים ומכרים חדשים אופפים אותי. וכולם רוצים ממני עוד.
אני קוברת אותך. אני משחררת אותך, שנה מכוערת ויפייפיה שכמוך.
מברכת את השנה הבאה עליי לטובה.
רק בריאות, אושר ואהבה גדולה ואמיתית לכולם.
לפני 13 שנים. 28 בספטמבר 2011 בשעה 22:40
