מורטוריום

אני קמה בבוקר, ומחייכת לעציץ ליד המיטה שלי (הוא לא נוטה לחייך חזרה).

אני מתכרבלת בתוך פוך זוגי, אפילו שקיץ (בעצם - מתכרבלת עם פוך זוגי. זה תיאור יותר נכון. לפעמים גם איזו כרית מצטרפת למסיבה).

חיבוקים עם ידידים, אני מושכת טיפה מעבר לזמן הסביר (הם חברים טובים, אני מניחה שלא איכפת להם).

אני אומרת "אני אוהבת אותך" לבחור מ"ההכנות" במטבח (הוא מגחך אלי בתגובה).

הדבר החם היחיד בין הרגליים שלי, הוא המושב של הקטנוע, שעמד בשמש.
(ואם אנחנו כבר שם, אז היחידה שמלטפת אותי זו הרוח, כשאני נוסעת מספיק מהר).

לפעמים יש לי צורך עז כזה להתקשר ולשתף, או סתם לשמוע מה קורה, או להשמיע. אז אני שולפת את הטלפון מהתיק, מסתכלת עליו רגע, נאנחת (פולניה), ומחזירה אותו חזרה.

פעם הייתי אומרת לילה טוב כל ערב לחברה הכי טובה שלי (מאז שיש לה חבר, גם את זה אין לי).



הייתי משלימה עם הכל, הבעיה היחידה היא שאני מזדקנת...


היה נחמד, אבל נראה לי שמיצינו.

בוא כבר.