כבר לא שותקת

לקראת המופע שלי, מצאתי סוף סוף מוטיבציה

להכנס למשטר תזונה שיביא אותי למימדים חדשים

שכבר הרבה שנים לא הכרתי.

אני לא מסוגלת לספור קלוריות ולא יחידות וכל 

מיני כאלה, אז כשגיליתי תכנית אחת שמציעה משקל 

אידיאלי בשילוב של אכילה כמעט ללא הגבלה, הרגשתי 

שלהזדמנות הזו חיכיתי.

התכנית נקראת "אבא חטוב" ומאז שנחשפתי שממתי 

עליה רק דברים טובים.

היעד הסופי -  15 ק"ג פחות ושירגישו את הטליה שלי.

באחת המשימות נתבקשנו להכין תכנית לשעת משבר,

חבר שאפשר לבכות לו, רשימת הסיבות האמיתיות

שבגללן אנו כאן ועוד.

אז חבר יש אבל הוא לא מכיר את דנה והמוטיבציה

העיקרית שלי היא להגיע למימדים שאוכל לקנות בגדים

גם ברשתות הרגילות. רוצה להכנס למחטב שייצור

לי בקבוק קולה בלי להרחיב את הירכיים. ואולי אם יהיה 

לי טיפה מזל, גם כפות הרגליים יתכווצו וכבר לא יהיה

לי נמק כשאנעל שתי מידות פחות ממה שאני צריכה.

השארתי מאחור את הסיבות ההגיוניות כמו שיפור 

לחץ דם, להשאר בחיים בשביל הקטנות שלי, זה עובד

על השכל ואני צריכה משהו רגשי. מסתבר שדנה 

עושה את זה הכי טוב. אולי סוף סוף רונית תחייך ותגיד

לה תודה שהיא קיימת.

ואתם.... אתם כאן במקום החבר שלי, אז תתכוננו

לקיטורים ברגעי שבירה. בינתיים מחזיקה מעמד

די יפה. שלושה וחצי שבועות עם ירידה של 3.3 ק"ג

אני אופטימית 🤗

הייתי חייבת קצת שקט ואנטימיות

ורוך ואז נתקלתי בזה...

https://xhamster.com/videos/women-s-business-12793082

זה ממש כמו חמין לשבת, ארוך איטי

ובלי רעשים מיותרים וגניחות מזוייפות.

ולאחת שכתבתי היום... חלקים כאן מאוד

מזכירים את.... 😘

סופ"ש קסום חברים

דנה 🌹

כל יום שעובר מגביר אצלי את הלחץ  והפרפרים

לקראת המופע שלי. עד עכשיו הכל רץ בראש

באופן חלק, הכל תקתק וכל אחד ידע בדיוק את

תפקידו. אבל עכשיו הגעתי לנקודה שממנה אין

כבר מרווח זמן לדחות משימות, והחשובות שבהן

הן החזרות על השירים וכמובן לימוד הריקודים.

לימוד הריקודים מבחינתי זה כמו להעביר טסט

משהי שאפילו לא רכבה על אופניים.

עכשיו אני גם מתעסקת עם התקציב של הערב

הזה ויחד עם זה מגיעים כמובן הויכוחים עם רונית

על הסכומים שאני הולכת לבזבז על השטות הזו.

גם כאן אני לא מצליחה (והאמת שגם לא מנסה כבר)

להעביר לרונית את התחושות שההכנות מעבירות בי.

מבחינתה זה ארוע שבו אני רוצה לשיר ומתכוונת

לשלם על העונג הזה בין 20 ל 30 אלף שח. כשמציגים

את זה כך גם אני הייתי חושבת שמישהו כאן התחרפן.

אבל מבחינתי אני שופכת את המעיים שלי על הבמה,

אני בוכה כמעט בכל שיר שאני שרה בחזרות, בכל שיר

יש מסר עמוק בקשר לזוגיות שלנו.

אני רק מקווה שנחזיק מעמד עד אז, אני רוצה להתפוצץ

על הבמה ולעשות בדיוק את מה שרונית לא רוצה 

שיקרה - שאני אביך אותה. ביא מעדיפה להיות בפינה

בחושך עד שיגמר אבל מה שיקרה הוא שבחצי מהזמן

הזרקורים יהיו עליה. ובחלום הרטוב שלי אחרי שהערב

יסתיים ונחזור לשפיות ונתחיל להחזיר הלוואות שאקח

עסור הערב הזה, רונית תגיד לי שהיא מסכימה שאמשיך

עם זה. שלמרות המאמצים, משהו נגע בה והיא לא 

מוכנה שהכבלים שלי יהיו על מצפונה.

וזה זורק אותי לסרט "שדה החלומות" עם קווין קוסטנר.

גם הוא התמודד עם חלום שנראה משוגע אבל

ברגע האמת, המתנגש הכי גדול שלו מעודד אותו להמשיך

ואומר לו.....   "build it, and they will come"

המשפט הזה רץ איתי לאורך השנים ואני מוצאת את עצמי 

מדקלמת אותו לא מעט.

טוב, חייבת לסיים

ואל תשכחו, מחר מאנץ' אורדורה

נתראה בשמחות (מחר יהיה שמח... רק אומרת...)

זוכרים את סיפור המפגש המחודש של יעקב ועשיו?

כמה מיץ הוציא יעקב מעשיו לפני שעמד מולו אחרי

שנים של נתק? איך ההתרגשות גדלה והתעצמה

עם כל שליח שמגיע מיעקב?

ככה בדיוק הרגשתי בימים האחרונים לקראת

"דייט" עם soft lany . ואז מגיע היום הזה וכל שעה 

שעוברת נותנת לי קצת אויר כי הדייט עדיין בתוקף.

נשמע קצת מצחיק, הלחץ הזה שלי, אבל אני כבר

רוויית אכזבות אז עד שהיא לא עומדת מולי,

תמיד יש סיכוי לביטול.

אני כהרגלי אחרתי ואני ממש שמחה שסופט לא

ויתרה והמתינה בסבלנות. קבענו מיקום בקניון

והיא זיהתה אותי ודהרה לקראתי, עוטפת אותי 

בחיבוק כאילו מצאה אבידה יקרה. אני כל כך

התרגשתי (עדיין מפתיעה את עצמי שמתרגשת

כמו ילדה קטנה) עד שהמילים לא יצאו לי בחופשיות

בתחילת הערב. עדיין הייתי מופתעת שבסוף זה קרה,

אחרי תקופה ארוכה מאוד של התכתבויות כאן, שתינו

הרגשנו שדי, הגיע הזמן לארבע עיניים. מדהים אותי

כל פעם מחדש איך האינטואיציות שלי תמיד קולעות

בול. אני משאירה לשתינו את הפרטים העסיסיים אבל

רק אספר לכם שיהיו לנו "דייטים" נוספים בזמן הקרוב.

דיברנו על כל כך הרבה דברים ועל כל כך הרבה עדיין לא, 

ונשאר חשק לעוד ועוד...

סופטי אהובה, אני כל כך מאושרת לקרוא לך חברה שלי,

את מצטרפת לחבורה מובחרת שדואגת לי ולרונית

ולזוגיות שלנו, ברוכה הבאה למשפחה. ❤❤❤

חייבת לסיים כי עדיין מסוחררת מאתמול (או שזה

מארבע שעות נסיעה ומעט מידי שעות שינה הבוקר).

צריכה עכשיו לחשוב איך אני מספרת לגדולה שלי 

שהייתי בדרכים ארבע שעות ולא התפרפרתי מאחורי

הגב של אמא שלה, בלי שהיא תקבל לגיטימציה לעשות 

את אותו הדבר.

חברה יקרה שלי הודיעה לי על משבר רפואי

דחוף של קרובת משפחה שלה. חיפשה את 

מי אנחנו מכירות שיכול לעזור בדרך כלשהיא.

לצערי לא יכולתי לסייע באופן ישיר אבל חשבתי

לנסות כאן את כוחה של הרשת. יש לי כאן לא

מעט חברות אהובות ויקרות (וגם חברים) שאני אצא מגדרי

אם הן יצייצו לעזרה אז חשבתי לנסות בכיוון ההפוך.

לא היו לי ציפיות גבוהות כי תמיד מרפי מתערב

ובדיוק מי שאני צריכה נמצא בחו"ל או משהו בסגנון.

בכל אופן פניתי לשתי חברות שאני מוכנה לשים

את חיי בידיהן ותוך פחות משעה קיבלתי תשובות

בסגנון " נעשה ונשמע" וגם "כל מי שחברה של דנה,

היא גם חברה שלי". אין לכם מושג עד כמה אני

הרגשתי מבורכת שאלו חברותי. בחלפתי ביניהן 

ניידים וכבר היום בבוקר הן יצרו איתה קשר והרגיעו

אותה. אז מעל במה זו אני רוצה להודות להן ולהוקיר

את הנכונות שלהן.soft touch ו zohe אהובות

אין עליכן, גם אם נראה שהמשימה קטנה עליכן,

יצאתן ענקיות. אוהבת אתכן ומתגעגעת, מבטיחה

אותי בגודל טיבעי בקרוב ❤❤❤

בפרק הקודם עסקתי באכזבה וביורופאלש האהובים

שלי ויש אחת לפחות שעשתה קישור בין השניים שלא

היה בכוונתי לקשור כלל. עבורי, היא המאמי הלאומית,

הייתי שמחה להחשב לחברה טובה שלה.

טוב, אני שיכורה רישמית אז מכאן והלאה אני לא 

אחראית למה  שכתוב כאן. וואו זה פשוט קסום, חשבתי

שעבדו עלי ושמו לי מים במקום גין. גין, מי ישמע אבל כן,

מי שעד לא מזמן השתכרה מקולה מאבדת את זה אחרי

שתי כוסות ג'ין וטוניק. אני יושבת כאן בלימה בחצר,

משתדלת לשבת ישר אבל זה כזה כיף לסובב קצת את

הראש ולהרגיש שהוא לא עוצר כשאת רוצה. מדהים שבגיל

חמישים אני חווה מה שכל בן חמש עשרה עובר על בסיס

שבועי. אני רואה אותם על הבמה ופשוט מתה מקנאה

והערצה, איך הם זזים בכזו טבעיות, למה לי זה כל כך

מסובך, מה ישחררר אותי לגמרי? לדנה יש יכולת כזו אבל

זה לא מספיק אם אני רוצה להציג נמבר ברמה שלהם ואני

כמובן חייבת את הטוב ביותר. כל דבר פחות מזה, זה 

קצת אכזבה...(זוכרת..? לא קשור אליכם, זה שלי בלבד

😘). 

בקיצור, כל המטרה של הפוסט הזה היה לספר לכם 

שאותה מאמי גרמה לי לחוסר אמינות לפחות בעיני.

בשבוע שעבר טענתי בפני שתי קולגות שאני, שמה זין

על מה שאחרים חושבים עלי. לא מעניין אותי איך אחרים

רואים אותי והכי חשוב לי זה איך אני נראה בעיני עצמי.   

הן כמובן לא מכירות את דנה אלא רק את הגבר הנעים

והסולידי יחסית שהם רואות במהלך יום עבודה סטנדרטי

ולכן הן פקפקו בהצהרה שלי ואני מתה מבפנים כי לא

יכולה להוכיח להן את צדקתי. ואז קיבלתי את הציוץ

המאוכזב של המאמי והדבר  הראשון שקרה לי הוא בכי

בלתי נשלט. כאב לי שכואב לה, אפילו שלא התכוונתי אז

הגעתי היום במיוחד כדי לתת לה חיבוק ולהגיד לה 

שהיא היחידה שכן אכפת לי ממה שהיא חושבת עלי.

לא יאמן שאני כותבת את הקטע הזה כבר יותר משעה,

כמעט בכל מילה אני מתקנת משהו.

הסיפור שבתוך הסיפור הזה היום הוא שפגשתי כאן חברה

שהיתה בת זוג של קולגה שלי ובלתה איתנו בשני טיולים

בחו"ל  היום אני יכולה לדבר איתה כי הגעתי כגבר הפעם

ואני חושבת שזו הנחמה הקטנה שלי. זה כל כך כואב

להתחמק ממנה כל פעם שדנה נמצאת מולה במועדון.

אני מקווה שביום מן הימים רונית תתרצה ותסכים

שאשתף גם אותה בחיים המסובכים שלי ואולי אז

זה יהיה קצת פחות מסובך.

טוב, הולכת לנסות ללכת על הקוים, צריכה כבר לחשוב

איך אני מגיעה הביתה.

לילה טוב יקרים

אהבתי את רובכם ❤💋❤💋

להשתמע

דנה

במופע שלי אני מדברת על נקודות בחיים שלי

שהשאירו בי חותם. אחת כזו היא מותו של אבי 

בטרם עת. עברו מאז 18 שנים, הכאב מתעמעם

אבל הזכרונות לא. לפעמים אני עושה משהו באופן

מסויים בלי כוונה ברורה ואז עוצרת ושואלת את 

עצמי "רגע, מאיפה זה בא? בכלל לא חשבתי על זה."

ואז עם קצת חפירה בתוכי אני מגלה טביעות אצבע

של אבי עמוק בנשמתי. מדהים איך כשהוא היה בחיים

כל שרציתי היה להיות שונה ממנו ומאז לכתו אני

מגלה שאני יותר ויותר הוא.

הדמות השניה שצרובה אצלי ומשמשת כעמוד הענן

ההולך לפני המחנה הוא הדוד של רונית שגם נקטף

בסמוך למותו של אבי הוא צעיר מאבי בלא מעט שנים.

מלח הארץ, מפקד בכיר בחיל האויר דוגמא ומופת

לחיילים ואזרחים כאחד.

השיר הבא מחובר לאותו דוד כמו ששיר לשלום 

מחובר לרבין. כמו שבחתונה שוברים כוס לזכר

חורבן ירושלים כך גם כאן רציתי להזכיר ולהנציח

את היקרים לי. בסופו של דבר הקדשתי שיר אחר

לאבי תוך הבטחה שבמופע הבא אני מבצעת את

השיר הבא. כשאני לבד עם עצמי אני לא מצליחה

לחשוב על אחד מהם בלי שהשני יופיע גם וזה

מפתיע אותי בעיקר מכיוון שבחייהם לא היה ביניהם

כלל קשר מעבר לקירבה משפחתית רחוקה.

שבת שלום יקרים 🌹

קבלו עכשיו את לאה שבת 

אחד השירים שמאוד היה לי קשה לוותר עליו

כיכב בפסטיגל קונג פו פנדה.

השיר "מטרה מספר אחת" מבוצע על ידי

שתי מאמיות שנוטפות סקסאפיל.

אגם רוטברג הבליחה בפנטזיות שלי

אבל לעדי המלבלוי היה מעמד של קבע שם.

אאחח, מה הייתי נותנת כדי שהשיק הזה יהיה

גם מנת חלקי. 

אבל עכשיו ברצינות, המשפט שתפס אותי הוא

"מי שאוהב אותי, תמיד יאהב אותי כמו שאני"

ואם מישהו כאן יגיע אלי עם אוברול ורוד

ומחוך שחור במידותי הטובות, אני מבטיחה

לו/ה פינוק כיד המלך

אחרי לא מעט ציפיות ותקוות, הבוקר התנפצה

לי הפנטזיה שבה היורופאלש לוקחים חלק

במופע שלי. אני לא נכנסת לסיבות ומכבדת

כל אחד והעדפותיו. פשוט, הם היו הטריגר

שהצית את הדמיון הפרוע שלי שאיפשר לי

לראות את עצמי מפזזת ושרה בקולי על הבמה

שלהם. בשנים האחרונות הרגשתי מאוד קרובה

אליהם למרות שלא נפגשנו בתדירות גבוהה וזה

נראה לי הכי טבעי שהם ילוו אותי במסע הזה.

אבל זה המסע שלי ואני צריכה ללמוד שהמציאות

ממש לא דומה לפנטזיה. אני בטוחה שהאלטרנטיבות

יהיו אפילו טובות יותר (סביר להניח שגם יקרות יותר).

זו ההזדמנות שלי ללמוד לחבק גם את האופציה השניה

והשלישית ולא לפוצץ פרוייקטים רק בגלל שלא קיבלתי

את האופציה הראשונה שלי.

אז מחר חוזרת להמשך הצעות מחיר ותיאומים.

יש נקודה אחת שאני רוצה לנסות להעזר בכם,

אני רוצה לבצע שידור מהמצלמה שנמצאת בצד אחד

של האולם למסך טלויזיה שנמצא בצד השני. אמרו לי 

שזה עסק די יקר להשכיר (משדר אלחוטי), אני לא בטוחה 

איזה מרכיב בדיוק צריך לצורך כך אבל אם יש כאן מישהו

שקצת בעיניין ויכול לעזור בעיצה או בחלק מתאים אני

אהיה אסירת תודה.

יאלה, אין זמן להתבכיין 🌹