כבר לא שותקת

אף פעם לא הייתי פריקית של מוזיקה או הערצתי בטירוף להקה או זמרת מסויימת. לא גדלתי עם תקליטים בבית והטייפ הראשון שאבא שלי קנה נועד כדי שאלמד את הפרשה שלי לבר מיצווה. הייתי מקשיבה למיינסטרים אבל לא מדקלמת את המילים בעלפה. במשך שנים העדפתי את ואנגליס ויאני. מילים רק מסבכות אותי. בשנתיים האחרונות הדברים משתנים לאט לאט בלי שאוכל לשים את האצבע על סיבה מסויימת. אבל את הפריצה הגדולה שלי אני חייבת לחבורה משוגעת ומשגעת של אוהבי ארוויזיונים שנכנסה לחיינו ממש לתוך הורידים. אני מוצאת את עצמי מדקלמת שירים בזמן נסיעה וממש רואה את עצמי מבצעת אותם על הבמה מול קהל ביתי ואוהב. רק המחשבה על השינוי מבול העץ הגברי שהייתי ללוליטה חושנית שעושה אהבה עם הקהל גורמת לי לצמרמורת של התרגשות ולפעמים גם לרטיבות קלה. יום אחד זה יקרה, בלי שנרגיש.... אבל בינתיים רונית רצתה לראות את הסרט החדש של Queen. אני כבר באתי מוכנה לאופציה של נימנום בסרט באורך של שעתיים וחצי. אוי, כמה שטעיתי. נראה לי שהתרגשתי יותר מרונית, אפילו הזלתי דמעה כמה פעמים. מיותר לציין שלא מצמצתי לרגע. עכשיו יותר מתמיד הבמה קוראת לי ואני צריכה את החברים שלי לצידי כי בלעדיהם זה לא יקרה. אז אתם, כן כן אתם, ובמיוחד אתה הפרוע עם פני הילד הבישן תתחילו להזיז את התחת כי אני לוהטת. חימום מנועים אצל ירדנה. יאלה, מתגעגעת, נשיקות לכולם.

זוכרים את הלק מיום שישי בפוסט הקודם? אז היום אוכלת צהרים עם שלוש קולגות שאחת מהן עובדת תחתי. היא יושבת מולי וסוקרת אותי כהרגלה. פתאום היא שואלת, "xxx, מה? מרחת לק שקוף?" אני עושה עצמי כלא מבינה על מה היא מדברת ופוטרת אותה בהבעה של "מה קרה לך? הסתובב לך משהו?"  והיא ממשיכה "אז למה הצפורניים שלך מבריקות?" אני ממשיכה להתמם ואחרי עוד הערה מהאחרות אנו כבר בנושא אחר.

למרות האדישות שהפגנתי, בערתי מבפנים. כל כך רציתי לקחת אותה לבירה ולשתף אותה ולהכיר לה את דנה אבל היא עובדת שלי ולמרות שהגבולות אצלנו די מטושטשים, אני חייבת לשמור על עצמי. חוץ מזה יש לי תחושה שיש אצלה כמה פרצות בתחום אבטחת מידע. אז בינתיים אנו נמשיך בטיזינג הדדי והיא תחפור את עצמה לדעת, בנסיון להבין מה הקטע שלי.

אז תכניות השתנו. ויתרתי על הקפה אבל עברתי בקניון ליד דוכן למניקור ופשוט לא יכולתי שלא לעצור. בהחלטה של רגע מתיישבת למניקור, מבקשת להשאיר את הציפורנים ארוכות ולשים לק שקוף כך שאני ארגיש ואחרים לא. האחראית מציעה למרוח סרום שהוא גם רפואי. אני מתענגת מכל רגע, מקשקשת עם הבנות, משתפת בנגיעות ופתאום מתיישבת לידי הגדולה שלי. הבאתי אותה מוקדם יותר לסידורים והייתי בטוחה שהיא חוזרת הביתה באוטובוס מיד לאחר מכן. היא זיהתה אותי מרחוק ולא הבינה מה אני עושה שם. אז בשיא הנונשלנטיות הסברתי לה שחברה לעבודה המליצה לי לעשות מניקור וסרום לטיפול בפטריות וגירודים. על פניו זה עבר בשלום. נראה לי שרונית כבר תדאג שאשלם על כך.

אוף, מה עושים עם כל החרמנות הזו?

אז התכניות השתנו תוך כדי תנועה, וההתלבשות הסתכמה בכמה שמלות שמדדתי בכמה חנויות. הזמן טס כשנהנים.

תודה לכל המפרגנים ולכל המציעים. מעריכה זאת מאוד. אולי בהזדמנות אחרת בקרוב.

בתקופה האחרונה חלה התרופפות במתח המיני ביני ובין רונית. אולי התרופפות היא לא המילה המדוייקת שכן המתח עלה עקב ביצועים ירודים שלי. התסכול היה הדדי. כבר התחלתי לדאוג שאני מזדקנת מהר מדי ורונית נשארת עם חצי תאוותה בידה. רונית מכירה את הפנטזיות שלי שבהן היא מצרפת גבר אחר שיספק אותה כי אני כבר לא עומדת בדרישות שלה, אבל נשבעתי לה שהפעם זה לא בכוונה. מכירות את הפתגם "אין דבר העומד בפני הרצון, אבל מה עושים כשיש רצון והדבר אינו עומד"? רגע, בלי לחץ, הוא עומד אבל לא מתי שצריך ולא כשאני פוקדת עליו והוא לוקח לעצמו הפסקות סיגריה מתי שבא לו בדיוק באמצע המשמרת. בשישי בצהרים רציתי לנסות משהו שרונית מאוד אוהבת. אספתי אותה מהעבודה והמשכנו לאחד הפרדסים בסביבה. בתוך הרכב גילינו שאנו כבר לא בני 16 אז יצאנו החוצה. ברקע נשמעים רעשי אופנועים ואני מתחרמנת מכך שהם יעברו לידנו ויצפו בנו או לפחות כמה תילנדים. הכל נראה מבטיח והתחיל יפה אבל באמצע הדרך משהו התפוגג. בערב רונית הודיעה לי שראשון בבוקר יהיה בוקר מכונן וכדי שאתפקד כראוי כי עוד פישול יגרום לתוצאות קשות. מאותו הרגע נוצר נתק בין הידיים שלי לזין  ונתתי לו לצבור כוחות. שנינו התכוננו לבוקר הזה וההתרגשות היתה באויר. כשרונית השפריצה לתוך פי רק מעבודת הלשון שלי, הלחץ ירד וכמו בסרטים פתאום הכל חוזר לתפקוד של 150%. אי אפשר לקבוע שינוי לפי ארוע אחד אז השבוע יהיו לפחות עוד שניים כדי לסמן שינוי כיוון.

תאחלו לנו בהצלחה

אוהבות

רונית ודנה

קוטפת קלמנטינות בגינה של חמתי. אני מעירה שהן חמוצות עדיין. חמתי מרימה גבה ואני נותנת לה חצי קלמנטינה. היא אומרת לי "הידיים שלי מלוכלכות, תן לי בפה" הייתי צריכה כמה שניות להרגע, בסוף פרקתי לה פלח והגשתי לה ליד. כשבדקתי את התחתונים שלי אחר כך, היה בהם כתם של רטיבות.

השנה האחרונה שלנו התאפיינה בלא מעט הפתעות. כולן לטובה. כל פעם היתה קפיצת מדרגה בקשר של רונית ושלי ובדברים שרונית היתה מוכנה לזרום איתם. ההפתעה האחרונה נולדה בשבועיים האחרונים. קיבלנו בקשה מילדון חמוד שרצה שנשלוט בו ונכיר לו את העולם הזה מקרוב יותר. אף פעם לא חשבנו בכיוון כזה אבל מאוד נהניתי להשתעשע ברעיון. הדרך הטובה להתמקצע בתחום מסויים היא לחנוך אחרים באותו התחום. בדרך זו קיויתי שרונית תפגין יותר מעורבות ויותר אקטיביות כגבירה שולטת. אבל כמו תמיד ארועים גדולים מתפוגגים בגלל זוטות וכך המפגש הראשון שלנו מתבטל שעה לפני המפגש המתוכנן. אין לי דרך לבטא את אכזבתי ואני בטוחה שגם הילדון מרגיש איזשהו פספוס. אני מאוד מקווה שהדברים יסתדרו במהרה ונחזור להנות מההפתעות הבאות...

חוגגות עכשיו יום הולדת לרונית עם תיסלם בשוני. הפעם לשם שינוי השארנו את דנה בבית. אף פעם לא הערצתי להקות או זמרים בצעירותי. אהבתי את המוזיקה אבל לא ממש הקשבתי למילים. היום אני יכולה להגיד ש"אני פה בגלל אישתי" ואני מתמוגגת מכל רגע, גם מלראות את רונית משתוללת למרות הרגל הכואבת וגם מלראות חבורת קשישים עם כרס קורעים את הבמה באנרגיות מטורפות. יאיר ניצני בהדרן שירה בציבור וכמובן אהשם תמיד. מדהים אותי עד כמה אני פתאום נהינית מהופעות חיות מהמילים מהמוזיקה בחזה ומיד ביד עם רונית. מי חשב שהופעה של תיסלם יכולה להיות כל כך רומנטית.

השיר היחיד שהתחברתי אליו כבר מבראשית, (אז כבר לא הייתי צעירונת)...

למה מגיע לי כל האושר הזה?

מרגישה מבורכת.

ואחרונה חביבה, דנוש, אם היית כאן היום בטוח היית קורעת את הרחבה עם רונית. אני מסתפקת בינתיים בכיסא בר צופה ברונית עוד מעט גומרת כמו שלא גמרה מעולם.

סופ"ש נעים לכולכם

שלנו כבר מושלם

אני נמצאת כאן המון. לא תמיד כותבת, אבל קוראת די הרבה בלוגים נהדרים. אחרי שצמצמתי את רשימת המעקב, נשארו לי שמונים בלוגים שזה אומר שמונים חברים שאני שותפה לחיים שלהם. אולי בגלל זה לא נותר לי זמן לכתוב בעצמי. אני מרגישה צורך לעזור בעצה, כתף לבכות עליה או חיבוק חם ומנחם. אבל לא רק. גם ירידות ועקיצות הדדיות הן חלק מהתפריט. אחרי תקופה לא קצרה אני ממש סקרנית לראות את חלק מהדמויות שמאחורי הבלוגים ולהרגיש אותם בשר ודם. עד היום פגשתי חמש חברות וכל המפגשים היו מבחינתי הצלחה מסחררת. גיליתי נשים מדהימות, מרתקות הרבה יותר ממה שעולה מהבלוגים וכל פעם נשאר לי טעם של עוד. רונית לא מצליחה להבין את הצורך שלי להכיר את הפנים שמאחורי הבלוגים ויותר מכך היא לא מבינה מה אתם מצאתם בי. כאן אני מבקשת את עזרתכם בהערה או הארה לרונית, מה אתן חושבות עלי, עלינו ועל היכרות אמיתית בין החברים שכאן. 

שתהיה לכולנו שנה טובה

דנה

סוף סוף זה הגיע. כל מה שהבטחתי לה שישתנה ביום הגיוס אכן קרה. כשאבא מבטיח, אבא מקיים. עד לפני חודש ראינו רק תמונות שלה בבית וזמן איכות איתה היה בדקות שהסענו אותה מבילוי אחד לשני. היום היא מגיעה הביתה ולא יוצאת עד ראשון בבוקר. לקבל ממנה נשיקה היתה משימה בלתי אפשרית. היום היא לא משחררת חיבוקים. עד לפני חודש הנייד היה צמוד אליה גם במקלחת. מאז היא למדה לנשום עם זמן אויר של פחות משעתיים ביום. אם רק היו מגייסים אותה כבר בגיל 16, כמה מלחמות היו נחסכות לנו. 

יושבות עכשיו על הטריבונה ממתינות לתחילת טקס השבעה. הגוזלית שלנו מולנו ואסור לה לנופף אלינו. לא ממש מרחמת עליה, אולי רק קצת. בסופו של דבר היא חיה אז זה אומר שהיא מתחשלת. 

מה, כשאני הייתי בגילה, היה לי קשה פי מאה. בטח, מה אתם חושבים,שבמשמר של מלך מרוקו מלקקים דבש?

בקיצור, גאה בפנים, שומרת על פאסון מבחוץ. יאלה מתחילים.