כבר לא שותקת

אתמול אחר הצהרים החלטנו רונית ואני חוותר על סרט ולצאת לפאב או קפה. כדי שרונית תרגיש יותר בנוח ומשוחררת לבלות בפומבי עם דנה הצעתי לצרף חברה שלי שכבר מכירה את דנה. רונית שמחה לגלגל הצלה וכך שמנו פעמינו לחיפה לאסוף את החברה. אצלה הייתי אמורה להפוך לדנה. ירדתי לחדר בקומה התחתונה להתלבש בעוד שרונית והחברהמקשקשות בסלון. הבעל של החברה חזר מוקדם מהצפוי מדושן מיין ופטפט עם הבנות. רונית רצתה למות מהמחשבה על הרגע שבו הוא יראה אותי. אני מחליטה שאין לי מה להסתתר ויוצאת לסלון. הבעל שמכיר אותי כגבר גבר מאבד את כושר הדיבור אבל שומרעל פוקר פייס. אחרי ברכות ונסיון לשבור את הקרח הוא פונה לחדר השינה ואנו יוצאות לבילוי. התיישבנו בפאב צפרירים 1 . נהניתי מאוד מהמבטים, מהמלצרית שלא פספסה ופנתה אלי כדנה, מהמחמאות שקיבלתי בשירותים מנשים אמיתיות כשתיקנתי את האיפור, מהברמנית שזכרה אותי מהערב הראשון שלי שם ומדור בעל הפאב שביקש שלא נזדרז לסיים כי הוא רוצה לפנק אותנו בקינוח. בקיצור היה לשלושתינו ערב מוצלח.

כשבאתי להפרד מהברמנית שתי נשים יפיפיות שישבו על הבר התפעלו ממני והפשיטו אותי במבטיהן ( סתם עפה על עצמי ), משכו את תשומת ליבי ועצרתי לידן לקבל חוות דעת. התפתחה לה שיחה שאנח מצטערת שלא התחילה קודם כי הרגשתי כל כך נח ורציתי עוד. אז אם במקרה את קוראת אותי עכשיו, ( אמרת שאת מכירה את הכלוב כי כל החברים שלך חושבים שאת צריכה להיות מלכה) וגם את נהנית כמוני, תני סימן

סופ"ש נעים

דנה

בשישי בערב בדרכי הביתה אספתי טרמפיסטית. היא היתה דומה למיס סלוקום ( לבוגרות מבינינו. בעשרים הדקות שהיא ישבה ברכב שלי היא הספיקה לדבר איתי על תרומת זרע כדי להביא ילד נוסף  לקראת סוף הדרך היא שואלת אם ארצה כרטיס ביקור שלה ואם אצטרף אליה לקפה.

אתמול בדרכי לארוע של חבר עצרתי בתחנת אוטובוסים כדי למרוח שפתון ( אני אישה רק מבפנים אז לא יכולה עדיין להתאפר תוך כדי נסיעה. בתחנה עמדה טרמפיסטית שהתקרבה אלי ובקשה לנסוע איתי כברת דרך. חמש דקות לאחר מכן היא כבר מציעה לי סקס תמורת 200 שח.

חשבתי שאת בוקר היום החופשי של רונית נפתח בסקס כהרגלנו. אלא שהפעם רונית מודיעה לי שהיום היא תעביר לי סשן ספנקינג סתם בלי סיבה. היא פשוט רוצה שלא אשכח שהיא הגבירה שלי ואני בסך הכל השפחה. בחודשים האחרונים הגמירות של רונית הולכות ומתעצמות ואני מצליחה להחזיק מעמד הרבה יותר זמן. אחרי אין ספור השפרצות וליקוק של נקטר האלים שלה,  רונית יצאה בהכרזה שהיא מוכנה לשקול לצרף גבר שיבתק את בתולי וישפר את טכניקת המציצה שלי. היא תצפה מהצד, תתן הנחיות ותצטרף אם תרצה. שאלתי אותה פעמיים אם היא מתכוונת לכך או סתם מתגרה בי. מי היה מאמין שרונית השקטה הסולידית והביישנית תגלה את השולטת שבה. אני השיפחה הכי ברת מזל על שזכיתי לבת זוג כזו מושלמת.

אז אם אתם בגילאי 30 עד 50 חלקים, שריריים, שזופים ונקיים ורוצים לשמח את הגבירה שלי נשמח לקבל פניות מנומסות ולא בסגנון "היי" וזהו.

חמה אש

דנה

למה השירים הכי יפים מושמעים רק ביום הזיכרון? אתמול תכננתי להתחיל את הערב בצורה שלווה ורגועה אבל אין סוף תקלות ולקוחות מעצבנים השארו אות בעבודה עד הדקה התשעים. לא מצליחה לסגור את הטלויזיה או הרדיו כאשר מספרים את חייו של עוד חייל שנפל והלב נקרע ואני חושבת על הבנות שלי. מאז שהן נולדו נהייתי רכיכה. בוכה בסרטים, מתרגשת משירים. למזלי הן לא קוראות את זה. בבוקר יוצאת לסידורים בחיפה. סיימתי לפני שעה, בדרך הביתה עוצרת בחוף הדרמי , תופסת לי פינה מוסתרת, ומתפשטת. רק אני ואלוהים. בעצם רק אני ועצמי. חייבת להטען בשעה אחת של שקט לפני שחוזרת לבלאגן ולהכנות לערב ולמחר.

עצמאות שמח לכולנו, יקירים ויקירות.

בדיקת רשיונות היום באחת לפנות בוקר בחיפה:

שוטר - ערב טוב גברתי, רשיונות בבקשה.

אני מוציאה ומוסרת.

שוטר - גברתי את התבלבלת ונתת לי בטעות את הרשיון של בעלך.

אני - לא התבלבלתי, זה שלי.

שוטר - סליחה. תמתיני בבקשה...

   ... שיהיה לך לילה טוב אך יכולה    לסוע.

נרטבתי בטרוף בכמה שניות אלו. אם רק היה דורש ממני לצאת מהרכב ומבצע בי בדיקה גופנית....

סימנתי V על עוד פעם ראשונה.

פעם ראשונה שיוצאת כדנה באור יום. התפאורה לא מושלמת ( בלי שמלה, איפור ולק ) אבל ההרגשה עילאית. המקום כמעט ריק בשעת אחר צהרים מוקדמת זו אז קצת התאכזבתי אבל ממש נהנית מכל רגע. חסרה לי כאן חברה שתתן לי ביקורת אמיתית כיצד אני ניראת למישהו מהצד, היות ואני לא ממש דופקת חשבון לאחרים אבל עדיין שואפת להיות נשית ככל שאוכל. מקווה שאחרי הפעם הראשונה תגיעה שניה ושלישית במהרה.

בוקר נפלא שמתחיל בנסיעה דרומה לפגישה עם לקוחה. מדהים כיצד ההרגשה משתנה כשעוברים את ראשון והכבישים נפתחים ואיתם גם הנשמה. הכביש כמעט ריק אבל אני לא ממהרת. השפתון שמרחתי בתחילת הנסיעה כבר הכניס אותי לאוירה המתאימה. שיר של אילנית שמתנגן בגל"צ גורם לי לדמוע ואני לא מבינה מדוע ( אז ככה זה כשאת אישה ). במקום לסיים את היום במשרד חזרה במרכז, אני מתכוונת לבלות את הצהרים כדנה ( אם נדייק אז רק חצי דנה ) בפאב האהוב עלי בתל אביב. הייתי שמחה לחברה אבל גם לבד מתכוונת להנות משעה קסומה.

מאחלת לכולכם חג פסח שמח, חירות ושחרור מכבלים. 

נשיקות

דנה

אז זהו, אני כאן.

לא ידעתי למה לצפות, אז החלטתי שאזרום. שלא תחשבו לרגע שלזרום בא לי טבעי. כשהגעתי כבר היתה חבורה קולנית סביב אחד השולחנות. הזמנתי חצי קרלסברג ( זה בערך הכמות שאני שותה בחצי שנה ) והתישבתי בקרבתם מקשיבה לדיון אקדמי על המשמעויות של מסירת שליטה לשולט על ידי הנשלטת. לאט לאט המועדון מתמלא, הצלחתי לשוחח עם מספר חברים אבל השיחה לא התקדמה לשום מקום. אני די מקנאה באלה שנכנסים, נגשים ואומרים שלום שמי  xxxx ומתחילים לקשקש. השיחות קולחות אבל חלקם סתמיות ואני חושבת לעצמי שכבר עשרים וחמש שנים לא ניסיתי לפתח שיחה עם מישהו זר. תופסת לי ספה ומתמרחת עד שהראש יפסיק להסתובב. מנצלת את הזמן לכתוב לכם. הייתי שמחה אם זוגתי היתה לידי עכשיו. כל כך רוצה לחבק אותה ולומר לה עד כמה היא מרכז חיי. אני חושבת שכשהיא לצידי אני יותר משוחררת. רוצה להגיד לה עד כמה אני רחוקה מהדימוי הפלרטטני שלי בעיניה. אני רוצה להודות לריינבו על הארגון וההזדמנות להכיר חברים מהקהילה. בסופו של דבר לא הצלחתי לקשר פרצופים לניקים בקלוב אבל אולי בפעם הבאה.

אחרי הפרגון שקבלתי מחברים וחברות בפוסט הקודם, הרגשתי צורך לעדכן ששני הפרוייקטים של סופ"ש הסתיימו בהצלחה. אומנם היתה לי תקלה קטנה אבל לא משהו שיכולתי למנוע. אני מתרגלת לכך שכשמשחקים במגרש של הגדולים, צריך כיסים עמוקים. רוצה להודות לכם על האצבעות שהחזקתן ועל התמיכה. התוצאות שהשגתי היו שוות את המאמץ.

לא מצליחה להבין שאת העולם צריך לאכול בביסים קטנים.

כל פעם מחדש החלומות שלי והתכניות הגרנדיוזיות שלי מתנפצות מול הביצועים במציאות. זה כל כך מתסכל להיות מסוגל לבצע כל חלק במשימה אבל כמובן שאי אפשר לבצע שני חלקים במקביל כשאת צריכה להיות בשני מקומות. הפנטזיות שלי לגבי קידום המועדון שלי לא מתחשבות במגבלות בשטח ואני רצה קדימה בלי לסגור קצוות. ואז שטות אחת קטנה גורמת לקריסת הפרוייקט. הטעות הקטנה עלתה לי בגדול, ואז מגיע התסכול והכעס וחוסר אונים מכך שאין מסביבי עוד חברים כמוני שאפשר לסמוך עליהם בעיניים עצומות. נשארת עם ההרגשה הזו יום יומיים ואז אוספת את עצמי מחדש כי בסופ"ש צריכה להתמודד עם שני פרוייקטים כאלה. מה הסיכוי שאלמד את הלקח? בינינו - קלוש. אז תחזיקו לי אצבעות.