הסוף שלי בגרסה הנוכחית.
קבעתי היום לסגור מקום ותאריך לארוע שלי
"ערב חד פעמי עם דנה".
כמובן שדנה מגיעה למועדון כי החצי השני לא
כלול בעסקה ולא ממש מעניין. את ההליכה על הקצה
שלי התחלתי כבר כשהתלבשתי במגרש החניה
במקום העבודה שלי. אמנם השעה מאוחרת יחסית
אבל עדיין יכולים להפתיע אותי ואולי אפילו יש מצלמות
שיספקו ערב מעניין לשומרים.
אז את החלק הזה עברנו בשלום אבל החלק המסובך
היה עוד לפני.
מחנה את הרכב בחניון ופוסעת להנאתי ברוטשילד
לכיוון המועדון המיועד. בדרך מקבלת את הפרגון
או העלבון הראשון לערב. בחור צעיר, אפשר להגיד
חמוד למרות שלא הטעם שלי (בינינו, אין לי טעם בגברים
בכלל) החליט שהוא חייב להחמיא לי ולנסות לפתות
אותי להמשיך איתו את הערב. הוא לא ויתר מיד אבל
אחרי שתי דקות הוא הבין שלא יקרה הערב ושיחרר.
במועדון כבר קיבלו אותי בזרועות פתוחות החברים
הותיקים והשלמנו פערים וחוסרים. ואז כשהגרון יבש
אני פונה לבר, מזמינה לי משהו שקצת יסחרר אותי
וממשיכה בשיחה ערה עם החברים. ואז כשאני
מסתובבת לעבר הקהל שיושב מאחורי אני מזהה
את האחת והיחידה שאסור לי לפגוש פנים אל פנים.
אני חושבת שכבר כתבתי עליה בעבר, היא האקסית
של חבר טוב שעובד איתי ובילינו יחד בשני טיולים לחו"ל.
היא פשוט בחורה/אישה מקסימה וחברותית אבל
רונית הטילה וטו מחשש שהרכילות תגיע מהר מאוד
לקולגה שלי ומשם בתפוצת נטו לכל הצוות הענק
במשרד שלי. אז עכשיו אני באמצע תרגילי התחמקות,
משתדלת לא להיות איתה באותו תא שטח. אפילו שמתי
מסיכה ונתתי לפוני לכסות לי את הפנים.
אוף כל כך שונאת את זה, בא לי פשוט לבוא מולה
ולתת לה חיבוק ענק ולשאול אותה לשלומה, נמאס לי
לשחק את המשחק. והכי מטריף אותי לחשוב שאולי
היא זיהתה אותי כבר בפעמים הקודמות, אבל היא
משחקת את המשחק שלי ולא מתקרבת עד שאני אעשה
את הצעד הראשון.
החלק שאני הכי חוששת ממנו הוא שלמרות נסיונות
ההתחמקות שלי, יקרה משהו ורונית תאשים אותי
שבכוונה אפשרתי לה לזהות אותי.
תחזיקו לי אצבעות שהערב יעבור בשלום ואצליח לסגור
את כל הקצוות כאן בהקדם.
אוהבת 💋💋
דנה 🌹
