מרגיש בלתי מנוצח כרגע, אמנם זו הרגשה שאני יודע שתעבור, אבל אני נהנה ממנה כרגע ומשתדל למצות אותה כמיטב יכולתי.
אני מסתכל אחורה, על השנתיים - שלוש האחרונות, ועל כל הדברים שהצלחתי להשיג:
- הפסקתי לעשן (סיגריות ו-וויד)
- הצלחתי להרים את עצמי ולהריץ את העסק שלי (ואפילו הספקתי לפטר לקוח בזמן הזה)
- הפסקתי לכסוס ציפורניים
- פיתחתי את הידע שלי בכמה כיוונים ברמת הבדס"מ (למדתי על מחטים, למדתי להכין נרות, והיד עוד נטויה).
וכל זה תוך כדי התמודדות עם כל השיט שהחיים זרקו עלי, ועם כל הטראומות שנגרמו לי בגלל קשרים שנגמרו (חרדת נטישה מישהו? יאיי לי!). אבל קצת יותר בפירוט:
לפני בערך שלוש שנים, לאחר ריב עם קושקה שנגרם בגלל קצר בתקשורת, קמתי למחרת בבוקר עם הבטחה: בתור פיצוי על החלק שלי במה שהוביל לריב אני אעשה משהו שהיא רצתה ממני כבר זמן רב לפני, ואפסיק לעשן. מאז נכנסו עוד מספר קטן מאד של סיגריות לפי, אבל הצלחתי בסופו של דבר להפסיק לגמרי לעשן סיגריות או וויד. כל זה אחרי שעישנתי במשך 20 שנה מחיי, ולא היה לי שום רצון להפסיק לפני כן (כן הפסקתי הפסקות קטנות, של חודש-חודשיים, אבל חזרתי לעשן אחריהן אז אני לא מחשיב אותן). אז כן, זו אחת ההצלחות המשמעותיות שאני רושם לי.
לפני קצת יותר משלוש שנים, כשעברנו דירה לחיפה, נאלצתי לעזוב את מקום העבודה האחרון שלי. מאז החלטתי להרים עסק, להתחיל לפרנס את עצמי בכוחות עצמי, כי משרה בתור שכיר נראתה משהו שיהיה לי קשה מאד להשיג. מאז הצלחתי להרים את העסק הקטן שלי, לעבוד בתור פרילנסר (עצמאי, בעגה המקומית) ולהגיע למצב שבו אני יכול להרשות לעצמי לבחור שלא לעבוד עם לקוחות מסוימים, כי לא טוב לי לעבוד איתם.
בערך מאז שאני זוכר את עצמי אני כוסס ציפורניים (יש שיקראו לזה "אוכל את הציפורניים"), ומעולם לא הצלחתי להפסיק, למרות נסיונות קשוחים מאד. לפני בערך שלושה חודשים, לאחר שרופא שהייתי אצלו לאחר שפצעתי את עצמי (שוב, בפעם המי-יודע-כמה) הזהיר אותי שעלולה להתפתח לי ציסטה בחניכיים, ושציסטה כזאת תעלה ישר למוח... באותו היום הפסקתי, פשוט ככה, Cold Turkey, ומאז לא כססתי ציפורניים שוב עד עצם היום הזה. היום הציפורניים שלי משתמשות לי בסוג של "מדליה" או "גביע" על ההשיג המטורף הזה. ואני גאה בעצמי עליו כל כך.
בערך מאז שנכנסתי לעולם הזה, לבדס"מ, יש כמה פרקטיקות שרציתי ללמוד. מביניהן משחק עם מחטים היה ה-דבר שאותו תמיד חששתי לנסות ללמוד. יש שלושה אנשים בעולם הזה, בקהילה בישראל ליתר דיוק, שמהם הייתי מוכן ללמוד מחטים, ולפני בערך שנה וחצי אחד מהם הסכים ללמד אותי. אז למדתי לשחק עם מחטים, ואני מאז, בחששות ענקיים, משחק מדי פעם כדי לחזק ולהעמיק את הידע שלי. מעבר לכך, ברגע שהבנתי שכל המצרכים לשם הכנת נרות בעצמי נגישים פה בישראל ברמה מאד פשוטה להשגה - התחלתי ללמוד להכין נרות. כרגע אני שמח שרמת הידע שלי בנושא מספיקה כדי להגיע לרמה שאני יודע להכין את הנר המושלם עבור כל אחד, באיזו רמת חום שהם יבקשו. שיכללתי את הטכניקה שלי לכדי אומנות, ואני גאה בזה ברמות מטורפות.
אז כן, אני מרגיש גיבור כרגע, והיום בכלליות. ואני לא מתבייש לצעוק את זה בקול גדול (או לכתוב את זה בבלוג, שזה בערך שווה ערך בעיניי).
שיהיה לי בהצלחה!
