לאחרונה יש כמה כאלו כאן בכלוב, אז אולי הגיע הזמן שאני אזרוק 2 הסנט שלי.
רק כדי להבהיר: אני מדבר כאן אך ורק על עצמי ועל ההסטוריה והרגשות *שלי*. אם אתם מונוגמים ומונוגמיה עובדת עבורכם, מעולה. אני האחרון שאשפוט.
אז היי, אני פוליאמורי.
אני בזוגיות פוליאמורית מדהימה כבר מעל 5 שנים, לבת הזוג שלי יש בן זוג נוסף כבר מספר חודשים, ואני לגמרי מפרגן לה ומאד מחבב את הבחור הנוסף שלה.
לי בימינו אין בת זוג נוספת חוץ ממנה, אבל כן היו לי כמה דייטים (בואו נשתמש במילה הזו לכרגע), מוצלחים יותר או פחות בתקופה האחרונה, ונראה מה יקרה בהמשך. אני לא "מחפש" שום דבר, אבל אם יש קליק טוב וכימיה טובה ומשיכה הדדית, אז היי, למה לא.
אוקיי, אז זה לגבי מצבי כרגע.
אבל הרומן שלי עם פוליאמוריה מן הסתם לא התחיל אתמול. הוא גם לא התחיל לפני 5 שנים. הוא התחיל... כבר כילד, בעצם.
תמיד כשראיתי סרטים, היו את הסצנות האלו שבהן הלב של מישהי\ו נשבר כי הם ראו את מי שהם מאוהבים בהם מתנשקים עם אחרים.
זו סצנה נורא נפוצה.
לפעמים אפילו לא צריכים לראות נשיקה של ממש, לפעמים זה רק נרמז שאולי בטעות הם מעוניינים בהם.
ומיד, זה מוביל לסצנת קנאה, שבסופו של דבר מובילה לפרידה, שאחרי הם חוזרים אחד לשני או לא, תלוי מי הדמויות ומה בדיוק הסרט.
ואני מעולם לא הבנתי את זה.
אוקיי מר בחור, הבחורה שאתה יוצא איתה התנשקה עכשיו עם מישהו אחר. אז מה?
למה אכפת לך?
היא אמרה שהיא רוצה להפסיק להיות איתך? לא? אז מה הקטע?
עכשיו היא איתו, עוד 5 דקות היא תהיה איתך, וזהו. לא קרה כלום.
להיפך, אם אתה אוהב אותה, אתה אמור לשמוח שכיף לה... לא?
בכנות, העלילה של כל כך הרבה סרטים היתה נפתרת כל כך הרבה יותר מהר ובקלות אם פשוט כולם היו מוותרים על הקנאה הזו.
קנאה, שאני פשוט לא הצלחתי מעולם להבין.
אז לאורך השנים, כמעט תמיד מערכות היחסים שלי היו פתוחות בצורה כזו או אחרת. לפעמים פוליאמוריה מוחלטת, לפעמים פתוחות בצורה חלקית יותר (למשל, רק סקס, בלי התאהבויות נוספות), בהתאם לנוחות של בת הזוג. פעם אחת אפילו ניסיתי מונוגמיה. זה היה מוזר נורא ובכנות שפשוט לא הצלחתי להבין איך לתמרן עם זה... 😄 :D
וכן, בטח שמתם לב שאני מדבר כאן בעיקר על חוסר הקנאה שלי, וזה כזה "אוקיי, אבל מה על הצד השני?", וזו שאלה הוגנת.
ובכן, אני תמיד הרגשתי שאין לי שום בעיה לאהוב מספר נשים במקביל. יש מי שמשווה את זה להורים שאוהבים מספר ילדים במקביל. היות ואין לי ילדים אני לא יכול להשוות, אבל זו בהחלט נשמעת לי כמו השוואה הגיונית.
אני אוהב את בת הזוג שלי אהבת נפש. היא הבחורה הכי מדהימה שהכרתי ואין לי שום ספק שאני רוצה לבלות את שארית חיי איתה.
אז מה?
זה אומר שהפכתי לעיוור ואני לא מסוגל להמשך לנשים יפות?
זה אומר שאני לא מסוגל להרגיש כימיה עם אנשים שיש לי איתם הרבה דברים משותפים?
זה אומר שאני לא מסוגל להתחרמן מנשים נוספות שעושות לי את זה?
זה אומר שאני לא מסוגל להתאהב?
לא. זה לא אומר אף אחד מהדברים האלו, כמובן.
אז כשאני ובת הזוג שלי התחלנו להיות ביחד, מיד מהרגע הראשון היה ברור לנו ששנינו לא מחפשים מונוגמיה.
היא לא רצתה להגביל אותי ולהרגיש מוגבלת בעצמה.
אני לא רציתי להגביל אותה ולהגיש מוגבל בעצמי.
וככה טוב לנו.
ואם אני מכיר מישהי שזה מפריע לה שאני כבר במערכת יחסים, וואלה, לגטימי, עם כל הצער, ממשיכים הלאה.
בדיוק כמו אם בת הזוג מכירה מישהו שזה מפריע לו (אם כי, הנסיון מלמד, שלרוב לגברים זה פחות מפריע... אני חושב שהסיבות לזה ברורות)
הלב שלי מלא
אבל הלב שלי גם פתוח
