בין פראצ'ט, גיימן, ואדמס

תרגישי את היד שלי על הגרון שלך

בעדינות

תשאפי,

הכל בסדר

תנשפי,

תסמני לי שאת מוכנה

תשאפי,

אני מחזיק בך, שום דבר לא יפגע בך

תנשפי,

אני מביט בעיניים המדהימות שלך, רק שנינו כאן

תשאפי,

היד שלי קצת לוחצת לך בעדינות על הצוואר, הופכת את השאיפה לקצת יותר מאומצת, אבל לגמרי אפשרית

תנשפי,

את מרגישה את השפתיים שלי צמודות לשלך, אני אוסף את הנשימה שלך לתוכי בזמן שאני מנשק אותך

תשאפי,

את לוקחת חזרה את האויר מהריאות שלי. לא פעם ראשונה שהנשימה שלי נעתקת בגללך

תנשפי,

את משחררת את האויר לחלל החדר. בעקבות היד שלי על הצואר שלך זה לא קל כמו תמיד, אבל זה רק אתגר קטן עבורך

תשאפי,
את מבינה שהאתגר יותר גדול ממה שחשבת. האויר פשוט לא נכנס לך לריאות כמו שציפית. את מביטה בי בעיניים שואלות ואני עונה לך עם עיניים רכות ומלאות אהבה ובטחון

תנשפי,

כמעט אין לך אויר לנשוף, אבל משהו חייב לצאת החוצה, את מתחילה להבין שאת באמת נחנקת. הלב שלך פועם בעוצמה, מנסה להפטר מעודף הפחמן דו חמצני בזמן שזרם אויר דקיק איכשהו מצליך להשתחרר

תשאפי,

זה האויר האחרון שיהיה לך לרגע. את נאחזת בשארית החיים שלך. את אוחזת את היד שלי, חצי מתוך רפלקס, ואני לוחש לך "אני יודע". את מרגישה איך הדם מפסיק להגיע לך למוח, איך המציאות מתחילה להתמסמס מסביב, וכל מה שעומד מולך זה אני, השולט שלך. האל שלך. זה שקובע אם את נושמת או לא, אם את חיה או לא. לרגע אחד את ממש מפחדת בזמן שכל הגוף שלך בוער מחפש הקלה, ואת מרגישה שאובדן ההכרה מתקרב...

תנשפי,

אני משחרר אותך, מחייך אליך ומנשק אותך בעדינות בזמן שהמציאות חוזרת בהדרגה מסביבך ואת מחזירה את קצב הנשימה. אני שומר עליך. את בטוחה. שום דבר רע לא יקרה לך כאן. איתי.