בין פראצ'ט, גיימן, ואדמס

מה עובר להם בראש?

שפתאום הצד השני ישנה את דעתו?

שפתאום יגידו להם "טוב, יודע משהו, שכנעת אותי"?

סירבו לכם, לא מעוניינים בכם בצורה הזו, קבלו את זה ותמשיכו הלאה. זה לא כזה ביג דיל.

נכון, לפעמים זה יכול להיות מאכזב. נכון, לפעמים זה יכול לכאוב. נכון, לפעמים זה יכול להיות פוגע או מעליב.

הכל נכון.

אבל להתעקש לא יעזור, ולא עזר מעולם.

כפי ששרו כוורת:

עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה
כשהעולם היה קיים רק בתיאוריה
ולא הבדילו בין מחר, שלשום ואמש,
היו רבים איפה כדאי לשים ת'שמש
אך דבר אחד הוסכם,
אם עקשן הבן אדם,
אין סיכוי, אין פיצוי,
זה מה שקרה.

מאז עברו הרבה גשרים מעל המים
וכבר הספיקו להמציא ת'צהריים.
עוד לא ידעו הם על הגלובוס מה צורה לו,
אם מרובע הוא, אם עגול, או איך שבא לו.
אך דבר אחד ידעו,
ואת זה מיד קבעו,
אם סירבה - אין תקווה,
זה מה שקרה