מחר אני אצטער על השעה
יהיה לי יום קשה מאד עד בלתי נסבל
אבל היום
עכשיו
שם בחושך מחכה לי הוא
זה שירצח אותי.
סתם בלי סיבה
אני שומעת כל לילה איך הוא מנסה לגלות את הסיסמא כדי להכנס אליי.
אני לא ניגשת לדלת זכוכית. אני מתכסה עם שמחה, עם הראש. מחכה, בחושך.
בחדר סמוך אמא גוססת
ובחדר אחר אבא חולה מאד
אסור לי להריש ואם אעשה רעש הם לא יוכלו להגן.
מפחדת שיהרגו גם אותם.
סוגרת עיניים. חדר חשוך.
רעש במרפסת, מישהו מנסה לפתוח את הדלת.
אני מתכווצת מפוחדת בלי קול.
אני קמה בשקט מהמיטה.
פותחת את הדלת בבת אחת כדי להפחיד ולהפתיע.
פותחת את הפה ומנסה לצעוק כדי להזעיק עזרה, צועקת בלי קול, מנסה וכלום לא יוצא.
צועקת בכל הכוח....
אולי לפחות התעורר
אני יודעת שזאת לא מציאות מדי פעם אני מצליחה לפתוח את העיניים ולראות את חדרי האמיתי. אין שם מרפסת עם דלת זכוכית וההורים שלי לא בחדר אחר הם כבר מתו מזמן.
ואני לא מצליחה לקום מהסיוט, איך שעיניים נסגרות הוא שם, מחכה.
הוא מתנפל אליי ומתחיל להרביץ.
אני מתנגדת
מצליחה להדוף אותו ממני.
פותחת עיניים, אני בבית הכל בסדר. סוגרת
ושוב חושך אני במיטה ורעש של ניסיונות שלו לפתוח את הדלת.........
